"מרגיש כאילו הודיעו לי שעמית נפל"
ברוך בן יגאל, אביו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל שנפל ב־2020, על נפילת מפקדו סא"ל תומר גרינברג: "מבחינתי איבדתי עוד ילד, בני העריץ אותו"
סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל, לוחם גולני, נפל לפני שלוש שנים כשהיה בן 21. סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני שנפל אתמול (ג') בקרב בסג'עייה שבצפון רצועת עזה, היה מפקדו של עמית ז"ל.
ברוך בן יגאל, אביו, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב והגיב על הבשורה המצערת. "אני מרגיש כאילו הודיעו לי שעמית נפל. אתם לא מתארים לעצמכם איזו אבדה מדינת ישראל הפסידה. זה מפקד נערץ על המפקדים שלו, עמית העריץ אותו, אחרי הנפילה של עמית, תומר הקפיד להגיע לכל האירועים שלנו, הוא היה אצלנו בן בית, הוא הגיע כל חג. לפני שהוא קיבל את התפקיד הוא דיבר איתנו. היינו שם בשביל תומר והוא בשבילנו, אני בוכה על המפקד הנערץ. איזה מפקד הפסדנו".
"בשבת השחורה מיד הרמתי אליו טלפון, הוא כתב לי 'אני לא יוצא מפה עד שאני פורע את השטר הזה'. אני פשוט בוכה עליו", תיאר בכאב. "מבחינתי, איבדתי עוד ילד. כך אני מרגיש. תומר, שיידע כל עם ישראל, זה בחור משכמו ומעלה. תמיד הוא ראשון, לא משנה מה. איזה לילה שחור".
"רק חושב על הילדה שלו שצריכה לגדול ללא אבא"
"כשתומר הגיע יחד איתי לבית העלמין, היית צריכה לראות את השיחות שלנו, איך הוא דיבר עם עמית. אני רק חושב על הילדה שלו הקטנה הזאת ארבל שהיא צריכה לגדול ללא אבא. מה קורה פה? איזה אסון. אבא שבשמיים תן לנו כוח לקבור את הילדים שלנו. אין לנו כוח לזה", זעק בן יגאל.
הוא ציין: "הייתי ב־380 משפחות מאז השבת הארורה הזאת, מחבק אותן, בוכה איתן, זה גדול עליי. הנפילה של תומר גרינברג זה אסון גדול מאוד של מפקד מהמשובחים שלנו. האנושיות שלו, הרגישות שלו כלפינו כמשפחות שכולות. גם לפני הכניסה הוא אמר לי 'אני רוצה שתדע שאני נכנס והרוח של עמית איתי ביחד'. אני בוכה עליו, מי היה מאמין שמשפחתו של תומר גרינברג תצטרף למשפחת השכול? מי היה מאמין?".
עמית בן יגאל ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
"משהו מטורף קורה לנו. אנחנו כמשפחות שכולות, צמד המילים הארור הזה 'הותר לפרסום' הורג אותנו. כל בוקר כשאני שומע את המילים האלה, זה כל כך קשה, לא נתפס הדבר הזה. אני אהיה הדוד של ארבל. יש לי הכרת הטוב, אני אהיה שם ואני אחבק את המשפחה שלו, אני אבכה איתם. לא נישבר ולא ניפול כי זה מה שתומר ביקש ממני, 'ברוך אסור ליפול'. זה מחלחל וחלחל בי וזה מה שהחזיק אותי בתוך כל הסיפור שלי", הוסיף.
"כשקרה לי האסון, כל חטיבת גולני עטפו אותי, כולם היו שם בשבילי, עכשיו אנחנו צריכים לקבור אותם, זה לא אמיתי. מה קורה פה? אנחנו קוברים יותר מדי ילדים. אני מתחנן בפני אבא שבשמיים תרחם על הילדים האלה, יש להם אבא ואימא, יש להם משפחות, יש להם אישה, יש לחלקם ילדים", סיים בכאב.
