"חושש מכוחותינו שמתקרבים כנראה לחטופים"
דני, אביו של עמרי מירן המצוי בשבי חמאס: "אחת החטופות העידה שראתה אותו - כלום לא מתקדם" • הוסיף בדאגה: "שהחמאסניקים לא ייתחילו להרוג אותם"
עמרי מירן, בן 46, תושב נחל עוז ואב לשתי בנות, נחטף לשבי חמאס לפני 88 יום, ומאז הוא מצוי בשבי חמאס מבלי שבני משפחתו יידעו מה מצבו. דני מירן, אביו של עמרי, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב ותיאר את תחושותיו בעקבות התקיעות במשא ומתן להשבת חטופים נוספים.
בפתח השיחה, כאשר נשאל דני עד כמה הוא מוטרד שנושא החטופים טיפה יורד מסדר היום, הודה בצער: "אני חושב שמוטרד זו לא מילה. מוטרד זו מילה לא מתאימה, צריך למצוא מילה חדשה לרגשות שיש לנו. זה הרבה יותר קשה, אם פעם אני אמרתי שביום אנחנו מסתדרים כי אנחנו עסוקים, אבל גם ביום אנחנו מתחילים להיות עם ראש כזה מלא בפרט שכל שבוע כל יומיים יש שמועה על עסקה כזו, עסקה אחרת, וכלום לא מתקדם. כלום לא מתקדם. אין לי כלים לא לשפוט את חמאס ולא את ישראל בעניין הזה, אני לא בעניינים, אף אחד לא מעדכן אותי".
"אני לא הלכתי לפגישות, כי בפגישות לא נמצא מהומה, רק תנחומים, 'אנחנו עובדים, משתדלים, מתאמצים', אבל זה לא מביא לי את הילד ולא מביא עסקה", תקף, "צריך לעשות צעדים. עמרי הוא קודם כל הילד שלי, גם אם הוא בן 46. עמרי יש לו אזרחות הונגרית, מאמא שלו, לא ממני, ממני יכל לקבל אזרחות עיראקית מקסימום. הוא עוסק בשיאצו, אני מאמין שגם שם, במקום הימצאו היום, הוא עוזר לאנשים בהרגעה, בטיפול, וגם אם החוטפים שלו צריכים עזרה. אני יודע שהוא בחיים, הוא נחטף חי, בריא ושלם. הוא נחטף לעיניי אשתו ושתי בנותיו, ולפני שלושה שבועות אחת החטופות העידה שהיא אכן ראתה אותו. הרבה מים זרמו בירדן מאז".
עוד שיתף דני כי "אני חושש מכוחותינו שמאוד מתקרבים כנראה לחטופים או למקום המצאתם, אם לא העבירו אותם יותר דרומה, ויתרה מכך, שהחמאסניקים לא יתחילו להרוג אותם כי ממילא יהרגו את החמאסניקים. אני מאמין שגם אם יש עסקאות לא מסודרות, ישאירו שם 50 רון ארדים שיגנו על המנהיגות שם. יהוו חגורת ביטחון למנהיגים. זה החשש הגדול".
"יש לו שתי בנות, הקטנה ביום החטיפה הייתה בת 6 חודשים והגדולה הייתה בת שנתיים וחודשיים, כשעקרו את אבא שלה היא רדפה אחריו וצעקה 'אבא שלי'. האמא קמה ותפסה אותה, ואמרה לו שהיא אוהבת אותו, שישמור על עצמו, שלא יהיה גיבור, והיא היום צריכה להתמודד גם בגידול שתי הבנות וגם עם ניסיונות ופגישות לשחרר את בעלה, ועם בית שאיננו. וכל זה מוטל עליה, זה נטל כבד מאוד", סיפר, והוסיף על נכדתו בת השנתיים וחצי: "היא זוכרת. תחילה אמרנו לה שאבא נסע לטייל, וכמה זמן אפשר לספר לה את הסיפור הזה? ואז אמרו לה שהוא הלך לאיבוד ושמחפשים אותו, והיא לפני 12 ימים, היא אמרה 'אנחנו ישבנו ואנשים רעים לקחו את אבא'. זה לאט לאט מעורר אצלה".
לסיום, נשאל דני האם יש מסר שהוא רוצה להעביר למקבלי ההחלטות, ואילו הוא השיב בנחרצות: "שיביאו לי את הילד, לא מעניין אותי מה משחררים, מה נותנים, אנחנו צריכים את כל הנעדרים שיהיו בארץ, וכמה שיותר מהר. לגבי הסיוע ההומניטרי, כל דלק שנותנים לחמאס, זה לתת להם נשק להמשך לחימה. לא מעניין אותי ביידן ולא מישהו אחר, שיפסיקו לתת להם. דלק? מה קרה? מי נותן לאויב דלק? מי? באיזו מלחמה זה קרה?"
עריכה: שני רומנו
