לאחר 91 יום שבהם הוגדר כחטוף, הודיע קיבוץ ניר עוז בסוף השבוע (ו') כי תמיר אדר בן ה־38, נכדה של יפה אדר ששוחררה משבי חמאס לאחר 49 יום, נרצח ב־7 באוקטובר. אוריאן אדר, בת דודתו של תמיר, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב והגיבה על הבשורה הטרגית.
"קיבלנו את ההודעה בחמישי בלילה, הגיעו מהצבא לבשר לנו", שחזרה אוריאן. "תמיר נרצח בשבעה באוקטובר ככל הנראה, אבל הוא נחטף פצוע וחי מביתו. בגלל שלא החזרנו אותו בזמן תמיר מצא את מותו ברצועה. תמיר לא נהרג בירייה אחת. הוא לא שרד את הפציעה, אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהוא יצא חי מגבולות ארץ ישראל, ואנחנו נכשלנו בלהחזיר אותו הביתה".
עוד שיתפה כי "אמרנו לנו שברגע שנרצה יבוא קצין מודיעין ויביא לנו את כל תמונת המודיעין, ואיך רק אחרי 90 יום הגיעה אליהם ראיה שנתנה להם לקבוע את המוות שלו. אין לי תמונה מלאה, ולצערי זה לא כל כך משנה. את תמיר לא נראה, הוא לא יחזור לילדים שלו. אבל יש לנו שם אנשים שאנחנו יודעים שהם חיים, יודעים על הפגיעות המיניות שקורות שם, המחויבות שלנו זה להחזיר אותם כל עוד הם חיים".
"יש לנו את הסיפור הכי שמח עם סבתא שלי ואת הסיפור הכי עצוב שיכול להיות עם תמיר, התבשרנו שהוא לא בין החיים", אמרה בכאב. "צריכים לוודא שיהיו יותר משפחות שחוות את השמחה וכמה שפחות שחוות את העצב הגדול הזה. צריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר, אין דבר ששווה יותר מחיי אדם. צריך להחזיר אותם וכמה שיותר מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני מרגישה שלצערי זה כבר לא בראש סדר העדיפויות, שעברו יותר מדי ימים מאז שראינו פה חטופים חיים".
נוסף על כך הודתה אוריאן כי למרות מרב המאמצים להשבת החטופים, ניתן לעשות יותר. "חיי אדם חשובים יותר מכל דבר, אנחנו העם היהודי, עם שמקדש חיים. יהיה לנו זמן למוטט את החמאס גם אחר כך, סומכת על מדינת ישראל שתדע לעשות את זה, אבל בשביל שנוכל לשקם את עצמנו כעם, לבנות את ההסכם בינינו לבין המדינה, אנחנו חייבים להחזיר את האנשים האלה. אם לא נחזיר, מי יהיה החייל הבא שיתגייס לקרבי? מי תהיה האישה שתסכים לבעלה ללכת לכיתת הכוננות? לא יהיה מי שישמור על המדינה הזו אם לא נשקם את החוזה בינינו לבין המדינה, והחוזה יכול להשתקם רק אם נחזיר את החטופים".
"איך סבתא שלך הגיבה?", התעניינו צמד המגישים, ואוריאן השיבה: "נשבר לה הלב. אישה בת 85 ששרדה את התופת הזו כנגד כל הסיכויים, היא כל כך רצתה לראות את תמיר בחיים. לא הצלחנו לעמוד בזה. סבתא שלי בגיל 85 צריכה ללכת, ואפילו אין מה לקבור, אבל להתאבל על הנכד שלה. תחושות מאוד מאוד קשות. סבתא לא ידעה על תמיר, לצערי כשחזרה היינו צריכים לבשר לה את הבשורה הזו".
לאורך כל שהותה בשבי החמאס לא ידעה יפה אדר, סבתם של תמיר ואוריאן, על חטיפת נכדה האהוב. "היא הכירה את תמיר, היא ידעה שהוא ירצה להגן על הבית שלו. היא דאגה לכל הקיבוץ, היא חשבה שאף אחד לא שרד. היינו צריכים לספר לה שהבת שלה, הבן שלה שרד. על תמיר היינו צריכים לספר לה שהוא חטוף ושאנחנו לא יודעים מה איתו".
לסיום סיפרה אוריאן על בן דודה תמיר ז"ל שנרצח: "תמיר היה חיוך אחד גדול, לב אחד גדול, יכול להיות איש אדמה ולהיות חקלאי בכל רמ"ח אבריו ובאותו הזמן להיות איש חינוך. הוא גידל את הילדים והייתה לו מסורת, הוא נתן ביטחון לכל מי שהיה סביבו, ובעיקר אהב את המשפחה שלו. את הדס אשתו והילדים שלו שיגדלו בלעדיו. הוא אהב את הבית שלו, המדינה שלו, ולצערי הוא כבר לא יחזור".
עריכה: שני רומנו