"שאולי נלחם כדי להגשים חלום ישן - לשמור על המדינה"
רותי גרינגליק, אימו של סרן (מיל') שאול גרינגליק ז"ל, סיפרה על ההתמודדות עם אובדן בנה האהוב: "אני אולי אימא שכולה, אבל אני גם אימא מאוד גאה"
סרן במילואים שאול גרינגליק ז"ל, קצין בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל, בן 26 מרעננה, נפל בקרב ברצועת עזה. שאול ז"ל השתתף בתוכנית 'הכוכב הבא' וחלם לייצג את ישראל באירוויזיון, אך החליט לפרוש בפרוץ המלחמה על מנת להילחם עם פלוגתו בשדה הקרב. רון קופמן שוחח עם אימו רותי, אשר סיפרה כי מחר (ו') היא תרוץ מרתון לזכרו של בנה האהוב.
לדבריה, "שאולי היה מעריך כל מה שקשור לספורט, לשימור הגוף והנפש. הוא הקפיד על זה מאוד. בחודשים האחרונים, כשהוא היה חוזר הביתה מעזה, הוא היה אומר לי 'אימא, לא עשיתי אימון'. אני בעצמי התחלתי לרוץ רק לפני 8 שנים. התחלתי שלא יכולתי לרוץ 200 מטר, אבל שאולי עודד אותי ודחף אותי עד שבאמת נדבקתי בחיידק הזה. כל פעם שאני חוזרת הביתה מריצה, אני מרגישה טוב יותר. לפני שנה וחצי רצתי חצי מרתון ושאולי הצטרף אליי ב־10 הקילומטרים האחרונים. הוא רץ לידי בקלילות כזאת - הוא היה גאה בי בצורה לא רגילה. אני רוצה להאמין שהוא יודע שחודש אחרי נפילתו אני יוצאת למרתון, כנראה שזה היה משמח אותו מאוד".
על האודישן המדובר שכבש את ליבה של מדינה שלמה, סיפרה רותי כי "היה לו כישרון וחן גדול. כולנו היינו איתו באותו היום. השופטים אמרו לו שהם רוצים שהוא ייתן יותר, ובלב שלי אמרתי לעצמי שהוא באמת לא מאה, הוא באמת לא נותן את כל כולו, אבל ידעתי שהוא היה כבר עם רגל אחת בתוך עזה. הוא מאוד רצה להיות זמר, אבל ידע גם שהוא מאוד רוצה להילחם. לכן, הוא עמד על הבמה חצוי. כשהוא החליט לפרוש, הוא עשה זאת מתוך רצון להגשים חלום ישן - לשמור על המדינה שלו. החלום החדש יכל לחכות".
לסיום התייחסה אמו של שאולי ז"ל להתמודדות הקשה עם האובדן והסבירה כיצד הדבקות באמונה מסייעת לה בימים אלה. "אני אולי אימא שכולה, אבל אני גם אימא מאוד גאה", ציינה והוסיפה: "בתור משפחה דתית, אני מחזיקה באמונה ששאולי היה במקום הנכון ובזמן הנכון. יותר מזה - אם הוא היה צריך לעשות את זה שוב, אני מאמינה באמונה שלמה שהוא היה עושה את זה שוב. אין כעס - אנחנו מאמינים שמה שקורה, היה צריך לקרות. זה כואב מאוד, כמובן, אבל להאשים אחרים זה רק מרעיל את הנפש. אנחנו נכנסנו למלחמת קיום, ושאולי נלחם כדי להחזיר את הכבוד לאומה - המשמעות הכי גדולה היא הנחמה הכי גדולה. אנחנו צריכים להרים את הראש ולהמשיך הלאה".
עריכה: דוד זבולוני
