"הכדור עבר סנטימטרים ספורים מהבת שלי"
אורן הניג, שביתו בקיבוץ מירב נפגע מירי קלצ'ניקוב של מחבלי חיזבאללה: "בתי ישבה איפה שהחור בחלון" • טען: "לחסל חוליה - לא פותר את הבעיה"
אתמול (ג'), לראשונה מפרוץ המלחמה בבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר, ירו מחבלי חיזבאללה מכפר ג'ילבון על קיבוץ מירב. אורן הניג, שביתו בקיבוץ נפגע מהירי, תיאר את המתרחש מהחוויה מסכנת החיים.
תחילה שיתף הניג בתחושות בעקבות הירי על ביתו: "משתדלים להישאר מפוקסים וחזקים. לא לתת לכל מיני פחדים וחששות להיכנס יותר מדי". לאחר מכן שיחזר את הרגע שבו נודע לו שבתו ניצלה מירי המחבלים: "אני משרת בעוטף בגדוד שיריון, קם בבוקר, נותן חיבוק ונשיקה לשני הילדים הקטנים לפני שאני חוזר למילואים. אני יוצא בבוקר כשהם ישנים, ובדרך עוצר לאיזו פגישה".
"בסוף הפגישה אני רואה שאשתי ניסתה לתפוס אותי ולא הצליחה, ואני רואה בוואטסאפ תמונה - חור בחלון של הבית שלנו", סיפר, "מתקשר בבהלה הביתה, ברוך השם כולם בריאים. אשתי והבת הקטנה שלנו היו בבית, הבת הייתה בסלון, איפה שהחור בחלון. הכדור עבר סנטימטרים ספורים ממנה. לצערנו לא פעם ראשונה במירב שיורים עלינו, שכנים שלנו קיבלו כדור בסלון, לא פשוט".
הניג המשיך והסביר כי "יש ציר שממנו מגיעים רכבים, מה שנקרא כמו קפה אחר הצוהריים, אז אצלם זה מאג בבוקר. באים, יורים צרור ובורחים. יש שלוש שורות בתים שהם בקו הירי. הצבא כבר חיסל איזו חוליה אחת או שתיים שירתה עלינו. הצבא יודע לעבוד, לאתר את החוליה. חיסלו כאלו שירו עלינו, אבל זה ההבדל בין שקט לביטחון. בסוף בכפר מולנו יש עשרות ומאות נשקים, לא יודע בדיוק כמה, אבל לא חסר נשקים. כבר ג'ילבון, אבל גם מג'נין מגיעים אלינו. אצלם התחביב זה לקחת את הנשק, כל פעם חוליה אחרת".
"סוג של ג'ימבורי", אמר מגל בציניות, והניג הגיב לכך: "בדיוק, רק בחינם. אנחנו צוחקים צוחקים אבל זה לא מצחיק. באמת, כולנו צריכים לחשוב על הקונספציה. יש פה אויב עם המון נשקים, לירות ולחסל חוליה לא פותר את הבעיה".
"במלחמה צריך להתנהג כמו במלחמה"
כמו כן, כאשר נשאל כיצד ניתן לפתור את איום הירי, הודה הניג כי הוא לא יודע והדגיש: "אני לא רמטכ"ל, אבל אנחנו צריכים לדעת להגדיר את הבעיה טוב - יש מולנו אויב. אני לא רוצה להיכנס לפתרון, בסוף אנחנו במלחמה, ובמלחמה צריך להתנהג כמו במלחמה. לייצר הרתעה זה לא לחסל חוליית מחבלים, זה לדעת שכל מי שיש לו נשק יש לו סכנת חיים. מי שיש לו נשק יכול ללכת ברחוב שם, והוא צריך לדעת שהוא בסכנת חיים".
"אני נזכר בסיפור, אחרי חומת מגן היינו בחומש, ואז היה אותו אירוע, ואני זוכר שדיברנו על ירי בחתונה, וכמובן שלא היה אישור לירי, וגם היום אנחנו נמצאים באותה נקודה. אני בשירות בעוטף - כל עוד לא יורים עליך קשה לקבל אישור לירי, למרות שאתה יודע שזה מחבלים. אני לא יודע להגיד בוודאות, אבל לפחות לשאול את השאלה - האם אנחנו מחכים שירו עלינו או שאנחנו משתדלים לחסל כל מי שיש לו כוונות ורצון?", סיכם.
עריכה: שני רומנו
