"לגרש אותם פיזית, שלא יהיה שם אחד"
אבידע בכר, תושב בארי שאיבד את אשתו דנה ובנו כרמל בבוקר השבת השחורה, קרא להגלות את תושבי עזה • הודה: "לגבי עזה אני יותר קשוח מבן גביר"
אבידע בכר שכל את רעייתו דנה ובנו כרמל בבוקר השבת השחורה לפני 125 ימים, ואף איבד את רגלו כשנלחם מול מחבלים שחדרו לממ"ד ביתו בקיבוץ בארי. בתו הדר נפצעה גם היא במאבק מול המחבלים. השבוע הותאמה לאבידע פרוטזה על מנת שישוב ללכת על רגליו. בשיחתו עם ינון מגל ויוסי יהושוע סיפר על המסע המפרך בשיקום ועל הזיכרונות שלא מרפים מאותה שבת שחורה.
"הייתי על שתיים אבל מהר מאוד הורידו לי אחת, אבל כרגע אני עם הפרוטזה. רובוטריק", שיתף בכר בפתח השיחה. "זה להתחיל להבין שאתה הולך על משהו שהוא לא טבעי, אבל מאמין שמהר מאוד יהפוך להיות טבעי וחלק מהחיים. זה אירוע קשוח. רגל ימין מעל הברך, רגל שמאל ירויה, בשלבי סגירה אחרונים. הפרוטזה כרגע זה משהו שהוא מדהים, הטכנולוגיות מדהימות. ברכיים אלקטרוניות, לומדות אותך, לומד לאט לאט להשתמש בהם, אפליקציה לכל דבר, ואתה מתחיל לסגל הליכה ולהתרגל. אנחנו ארבעה חודשים מתאמנים רק על רגל אחת, ופתאום מחזירים לך את שיווי המשקל, אז כן, זה קשוח".
במהלך פעילות כוחות צה"ל בעומק הרצועה איתרו לוחמים את אופניו של אבידע והשיבו אותם חזרה. "את החטופים לא מצאו בעזה, את האופניים שלי מצאו. אופניים כמו שהיו לי לא שייכות למישהו עזתי, אז מהר מאוד הביאו אותם ל'מדווש', חנות אופניים גדולה, ושם מכירים את האופניים והביאו לי אותם. חוץ מפנצ'ר הם חזרו תקינים".
על מצבו הנפשי והפיזי והמציאות החדשה שאליה הוא מנסה להתרגל יחד עם בתו, סיפר: "אני בסדר, בשיקום. קם להתאמן כל בוקר, קצת ריפוי בעיסוק, בסדר גמור. הדר מצוין, במלון, הרבה צלקות על הרגל, אבל היא חזרה לעצמה, לפחות גופנית, היא רצה עם החברות שלה. פשוט מדהים. פתחו להם בתי ספר בעין גדי ובים המלח, האמת היא שהבת שלי כרגע לא הולכת לבית הספר, היא מוצאת דברים אחרים לעשות כרגע. מקווה שהיא תחזור בקרוב לבית הספר, לשגרת הלימודים, החברים".
"מדינת ישראל חייבת לעודד הגירה"
בהמשך הביע אבידע את דעתו על ניהול המערכה ברצועת עזה. "הרבה מאוד תסכול. אתה מבין שבמלחמה הזו, לפחות איך שאני מבין אותה מהצד, אין בה אסטרטגיה. אין בה משהו שאתה אומר 'אנחנו רוצים לנקות את הרצועה ממש', אתה רואה היום בטלוויזיה שחמאס משתלט על צפון הרצועה. צריך להעיף את כולם משם, זה שכנים שאנחנו לא יכולים לסבול יותר. השכנים האלה, אולי בדרום אפריקה צריכים לעשות מדינה פלסטינית, אבל בטוח לא כאן. אני אעזור להם. יש פתרון סופי בכל מיני דרכים, גם הגליה זה פתרון. מדינת ישראל חייבת לעודד הגירה, להחליט שאין שם שום דבר, היא חייבת, אחרת זכות הקיום שלה בערפל. לגרש אותם פיזית, שלא יהיה שם אחד".
"כל העולם יהיה נגדנו", ציין מגל לאור דרישותיו, ואבידע טען מנגד: "אבל אם זה היה הפוך אז 2.5 מיליון איש האלה היו הורגים בשנייה 10 מיליון איש. זה צביעות של העולם, ובדבר הזה חייבים להיות מאוד מאוד נחושים, כי אם ישראל תשדר שאנחנו הולכים לפתרון של הגליה או השמדה, בסוף העולם לא ייתן לזה לקרות ונמצא פתרון אחר. אם היינו הורגים ביום השני למלחמה 800 אלף, זה היה נראה אחרת, ברור. אני מתוסכל מאוד. אני חושב שהרבה אנשים גם בקיבוץ חושבים כמוני, יש כאלה שלא יחזרו לקיבוץ, למרות שהמקום הזה גן עדן. אנחנו רוצים לחזור לשם, רק צריך שהצבא יעשה את העבודה והמדינה תנקוט אסטרטגיה ולא ינהלו טקטיקה דרך חלון כזה או אחר".
בתגובה לאמירותיו תהה מגל אם הוא מאמין במטרה למוטט את חמאס ולפרז את הרצועה. אבידע השיב נחרצות: "אני לא מאמין לזה, אני מאמין שמי שברצועת עזה לא יהפוך להיות ציוני וכנראה תמיד ירצה להשמיד אותי. אם יש דבר אחד בתנ"ך שכתוב, שמי שבא להורגך השכם להורגו. אנחנו נחטוף, ואם לא טוב לנו היום, כנראה לא מספיק רע לנו, אז יהיה בהמשך עוד יותר רע. אני חושב שאנחנו לא יכולים למצמץ".
"כל מדינות ערב מסתכלות על עזה, יו"ש מסתכלים על עזה ורואים איך ישראל נוקטת שם. אסור לנו למצמץ. דיברנו על הרצועה, לא דיברנו על ערביי ישראל. לגבי עזה אני יותר קשוח מבן גביר. אני עדיין בצד השמאלי של הפוליטיקה", סיכם.
עריכה: שני רומנו
