זה כבר ארבעה חודשים ששירי ביבס, שני ילדיה הג'ינג'ים, אריאל וכפיר שציין שנה בחודש שעבר, ובן זוגה ירדן מוחזקים בשבי חמאס. בזמן שמירדן התקבל אות חיים בסרטון שפרסם ארגון הטרור, עד היום אין מידע על שירי ושני הילדים ועל מצבם. סיון כהן שוחחה ב־103fm עם ג'ימי מילר, בן דודה של שירי, אשר זעק להביא לשחרורם ולשחרור שאר החטופים.
"כפיר אריאל ושירי וגם ירדן נמצאים שם, לא יודעים מה המצב שלהם", עדכן. "את ירדן למזלנו כן הצליחו לראות וליצור איתו קשר, ראינו אותו בווידאו הזה, אבל לפחות אנחנו יודעים שהוא חי וקיים. את שירי, אריאל וכפיר אף אחד מעולם לא ראה, לא יודעים איפה הם מצליחים להסתיר אותם כל כך טוב. אני מלכתחילה חושב שכל המטרה הייתה להסתיר את שירי והילדים טוב טוב מעיניהם של כולם כדי לשמור אותם כקלף מיקוח ליום מסוים שיהיה צורך בו".
כמו כן, כאשר ציינה כהן את שינוי הגרסאות מצד חמאס על מצבם של שירי והילדים, הבהיר מילר כי "אין שום מידע, אין שום הוכחה, אין שום כלום. אנחנו מאמינים שהם בחיים ומוחזקים במקום מסוים אצל איזושהי משפחה, אני מקווה שלפחות כן דואגת לטפל בהם ולתת להם את הדברים המינימליים שהם צריכים. אני חושב שממשלת ישראל אמורה לפנות לחמאס או לקטאר, או לכל מי שמחזיק את הכוח בידיים ולהגיד להם שכפיר ואריאל הם לא אויבים של החמאס, מעולם לא עשו שום דבר רע לאף אחד".
"הם אמורים להשתחרר כי הם היו אמורים להשתחרר כחלק מהעסקה הקודמת", טען והוסיף: "זה שחמאס לא עמד בה, זה סיפור אחר. הם אמורים להשתחרר כצעד הומניטרי, ואם לא גם אנחנו צריכים לעשות שרירים ולתת להם פחות סיוע הומניטרי - לא לתת להם את כל מה שהם מבקשים. הכי חשוב, בואו לא נשכח, ככל שהימים עוברים והזמן עובר, בסופו של דבר מי שקובע את כל התהליך זה קטאר".
מילר המשיך וביקר את התנהלות קטאר סביב המשא ומתן לשחרור החטופים: "קטאר היא זו שמימנה את המלחמה הזו לאורך השנים, קיבלו הרבה כסף לבנות את המנהרות, לקנות את הנשקים. יש להם מנהיגים שנמצאים שם בקטאר, למה הם לא הולכים, עוצרים אותם, חוסמים להם את הכספים כדי שיעשו צעדים כאלה ואחרים? זה שחמאס מנהל את עזה לא אומר שהוא מנהל את קטאר. קטאר צריכה להפעיל את הכוח על מנת שדברים יזוזו כאן. אם היא לא תעשה את זה נפיל את האשמה על קטאר בדרכים כאלו ואחרות".
בנוסף התייחס מילר למסיבת העיתונאים שקיימו אתמול (ד') משפחות החטופים, שם סיפרו מספר נשים ששוחררו מהשבי על שעברו ועל התנאים הקשים. "קורעת לב. עמדו לי דמעות בעיניים והיה קשה לראות את כל הבנות שעמדו שם ואמרו את כל הדברים הנוראיים שהן עברו, וכל מה שהן יודעות שהשבויים והשבויות שנמצאים שם ממשיכים לעבור מדי יום, מדי שעה. על חרפת הרעב, התנאים, הכלובים שהם נמצאים בהם. פשוט קשה לשמוע את זה".
"מדברים כל הזמן על מחיר, אני לא מבין איך מצליחים לדבר על מחיר", תקף. "אנחנו יודעים שאין לנו 136 איש חיים שם, אבל גם אם יש שם 100 או 80 איש שעדיין חיים והם נמצאים בתנאים הקטסטרופליים האלה, יש לנו שם בנות שנאנסות, וחלילה אם נחכה עוד קצת זמן אנחנו נראה את הבנות האלה חוזרות לכאן עם עגלות עם ילדים, או בכלל יביאו אותן למצב שיאסלמו אותן וכל מיני דברים כאלה. אני לא מבין איך המדינה תוכל לסבול את זה, איך מישהו יוכל להסתכל אחד לשני בפנים אם דברים כאלה יקרו".
לסיום ביקש מילר להדגיש כי "אין מחיר לחופש, והדבר הראשון שצריך לעשות זה לשחרר אותם משם. יש מצווה שקוראים לה פדיון שבויים, אין דבר יותר חשוב מלשחרר שבויים שנמצאים בשבי, מה בכך שמדובר בבנות צעירות שנמצאות שם ועוברות דברים הזויים וגברים צעירים, שלא נדבר על הילדים".
עריכה: שני רומנו