"הליך שמהדק את החבל סביב הצוואר של סינוואר"
שי בנימין, בתו של רון בנימין החטוף בעזה, על הגשת אלף העמודים המכילים עדויות קשות משבעה באוקטובר לבית הדין הפלילי בהאג: "העולם צריך לשמוע"
משפחות החטופים הגישו אתמול (ד') תלונה נגד ארגון הטרור חמאס והניחו בפני התובע אלף עמודים של ראיות המעידים על פשעי המלחמה שבוצעו באותה שבת שחורה על ידי אלפי המחבלים. שי בנימין, בתו של רון המצוי בשבי חמאס ומי שנכחה בעצמה בהאג, שוחחה ב־103fm עם פרופ' אריה אלדד ורוני בר־און והגיבה לדברים.
"נסענו כמאה נציגי משפחות להאג, זו הייתה רכבת אווירית. 24 שעות שנסענו לשם, הגשנו את התלונה. הייתה עצרת הזדהות, היה מדהים כמות האנשים שבאו לתמוך, זה היה פשוט מחמם את הלב", סיפרה. "הגשנו את התביעה, על התביעה הזו עבדו ארבעה חודשים אצלנו במטה המשפחות בשיתוף עם עורכי דין. אספו עדויות מחטופים שחזרו, אנשים שנרצחו בשבעה באוקטובר, אנשים שיש להם חטופים שם. המון עדויות. האנשים שמתעסקים בתביעה הזו זה אנשים סופר מקצועיים".
עוד אמרה בנימין כי "אני רוצה להאמין ולקוות שהתהליך יהיה מהיר, ונוכל להוציא את כל צווי המעצר נגד מנהיגי חמאס בעולם כמה שיותר מהר. גם אנחנו מביאים לשם חטופים שחזרו, להשמיע את העדויות שלהם, שאנשים יספרו מה היה. זה הליך שמהדק את החבל סביב הצוואר של סינוואר. צריך להשפיע עליו בכל הכיוונים. כל מה שהיה זה לא סביר, והעולם צריך לשמוע את זה - סיפרנו לעולם שזה קרה הפעם אצלנו, אבל זה יכול לקרות בכל מקום".
אשר למטרת ההצהרה לתקשורת שצפויה להתקיים הערב (ה') מטעם משפחות החטופים, שיתפה: "גם באמת אני מרגישה שאני ארבעה חודשים נכנסתי לסיפור הזה, וגם מרגישה שאני טוחנת מים, זה מה שאנשים צריכים לשמוע, שזה קרה. כל מי שגר בעוטף, הם גרו בתוך מדינת ישראל, אנשים הלכו לרקוד במסיבת חופש, זה לא משהו שאפשר לנרמל. באותה מידה שזה קרה לי זה יכול לקרות לכל אחד במדינה. אי אפשר להשאיר אותם שם".
"אני תמיד אומרת, שאין מחיר. אין מחיר לחיי אדם", זעקה. "אם עכשיו משא ומתן למה לא שולחים אנשים לשם? זה מה שאנחנו צועקים. יש עכשיו מששא ומתן, זה לא יחזור, זו הזדמנות עכשיו. שילכו ולפחות יראו נכונות. אני לצערי לא מעודכנת מעבר לתקשורת, לא מעדכנים את המשפחות מעבר. אני יודעת בדיוק כמו כל אחד אחר שרואה טלוויזיה".
לסיום התעניינו צמד המגישים כיצד חוותה את הפרסום על המבצע ההרואי ברפיח, שבו חולצו מידי חמאס פרננדו ולואיס. בנימין הודתה: "מבחינתי, זו הייתה רכבת רגשות. מצד אחד כל חטוף שחוזר הביתה זו שמחה, נהיינו משפחה אחת גדולה, ומצד שני זה גם קנאה. כי וואלה, בא לי שגם אבא שלי יהיה בבית, לחבק אותו. ומצד שלישי אני גם מפחדת".
עריכה: שני רומנו
