"הנשמה שלי נשרפת"
שלי שם טוב, אימו של עומר המוחזק בשבי החמאס, זעקה: "הרבע פיתה וכף הגבינה הפכו להיות כאילו סלוגן, זה לא - אני יודעת שהבן שלי רעב"
זה 140 ימים נמצא עומר שם טוב בשבי החמאס, ועל פי עדויות החטופים ששוחררו בעסקה הקודמת - בתת תנאים. פרופ' אריה אלדד ורון קופמן שוחחו ב־103fm עם אימו שלי, אשר זעקה מדם ליבה לשחרר את בנה, ובהקדם.
"הרבע פיתה וכף הגבינה זה הפך להיות גם כבר כאילו סלוגן שלנו, אבל אני רוצה להגיד לכל מי ששומע אותנו - צריכים להבין, זה לא סלוגן. זה מה שהם אוכלים שם, ולפעמים גם לא את זה", אמרה שם טוב ותקפה: "אני יודעת שהבן שלי רעב. כל אחד יושב בבית שלו וגם אני, אני קמה בבוקר, פתחתי את העיניים בבוקר, ראיתי את האור יום בחוץ והבנתי שעומר לא ראה אור יום 140 ימים. מישהו יכול לדמיין לעצמו איך זה מרגיש? אני כואבת".
עוד שיתפה כי "בתשעה באוקטובר פגשתי לראשונה מספר משפחות חטופים, ועשינו בעצם פגישה ראשונה, להבין מה אנחנו עוברים. באותה פגישה גם היה שמחה גולדין ואבירם שאול, אח של אורון. אחרי שכולם דיברו, ייעצו מה לעשות, שמחה ביקש לדבר. הוא אמר 'ברוכים הבאים', וכשהוא אמר 'ברוכים הבאים', קיבלתי חץ בלב. אני הבנתי ששמחה אומר לי 'ברוכים הבאים לגיהנום', ואני בגיהנום הזה כבר 140 ימים".
"אני לא יודעת איך האנשים האלה התמודדו עם הדבר הזה כל כך הרבה שנים. כשהוא סיים את הדברים קמתי וביקשתי סליחה, ביקשתי סליחה ממנו וממשפחת שאול ומנגיסטו, וביקשתי סליחה שלא הייתי. לא הייתי, לא כי לא השתתפתי בעצרת פה ושם, לא קמתי ואמרתי 'די'", הוסיפה.
בתגובה לאמירותיה ביקשו צמד המגישים להזכיר כי משפחת גולדין ומשפחת שאול התנגדו לאורך השנים לעסקת שחרור בניהם תמורת שחרור מחבלים רבים. שם טוב הבהירה: "אני רוצה את הבן שלי עכשיו בבית. זה לא סיסמה, זה מדם ליבי אני אומרת. כשאני כל בוקר נכנסת לחדר של עומר והחדר שלו ריק, ואני יודעת מה הוא עובר שם, הנשמה שלי נשרפת. כמו שאמרתי, אני לא ביטחון ולא ממשלה, אבל שבעה באוקטובר הוכיח שכל הסיסמאות של ביטחון היו שוות לשום דבר וכלום. בעיניי, מה שאנחנו צריכים להבין משבעה באוקטובר זה פחות דיבורים ויותר מעשים, ומעשים בעיניי זה קודם כול להחזיר את החטופים הביתה. אחר כך להבין איך אנחנו מגנים על מדינת ישראל".
נוסף על כך, התייחסה שלי שם טוב, אימו של עומר, לחסימת משאיות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה והסבירה מדוע היא לא משתתפת בהפגנות האלו. "אנחנו 134 משפחות, וזה 134 דעות. אני באופן אישי, כשאני חוסמת את המשאיות האלה אני את המעט אוכל שיש לבן שלי, שאני חושבת שנותנים לו, גם את זה הוא לא יקבל. אבל זו הדעה האישית שלי, לכן אני לא מגיעה לשם. אין טוב ולא טוב, יש ללכת עם האמת שלך. האמת שלי זה לצעוק את זה בכל מקום אפשרי ולהעיר את העולם וכל מי ששומע אותי עכשיו".
"השבת הזו, שאתם תשבו ותאכלו ארוחת שישי, תעשו קידוש, הבן שלי עושה קידוש בעזה, בחדר חשוך, אולי יש לו את הרבע פיתה שלו ומעט מיץ ענבים שהוא קיבל לפני חודשיים כשהם עשו שם בחושך קידוש. נסו היום את השבת הזו לעשות כמו שהחטופים עושים שם, תבינו איך זה מרגיש", זעקה.
עריכה: שני רומנו
