"יש לי ייעוד בחיים כנראה, להילחם על הבית"

ב־7 באוקטובר התעוררה נירה שפק, חברת הכנסת לשעבר המתגוררת בכפר עזה, לכאוס - ירי מסיבי וחדירה של אלפי מחבלים • כעת היא נלחמת להבין את שאירע

יום האישה הבינלאומי 2024: ב־7 באוקטובר נטרפו הקלפים - חמאס פתח במתקפת פתע אכזרית על דרום הארץ, טבח ב־1,400 אזרחים וחיילים וחטף מאות ישראלים לעומק רצועת עזה. קרבות 7 באוקטובר חשפו גיבורים רבים החיים בינינו, בהם נשים רבות, אמיצות, בעלות תעוזה וחוסן. אל"מ (מיל') נירה שפק, חברת הכנסת לשעבר המתגוררת בכפר עזה, שוחחה עם איריס קול ב־103fm ושחזרה את האכזריות שעיניה ראו - חדירה מסיבית של אלפי מחבלים וטבח בכל מי שנקרה בדרכם.

"בסיוטים הכי גדולים שלי לא חלמתי שזה מה שיקרה", הודתה שפק. "אני פשוט הבנתי שהאירועים התגלגלו בצורה כזו. אני יודעת לצייר לעצמי את הקו, וברגע שהוא התחיל הבנתי מה קורה, ידעתי שמה שקורה כאן לא דומה לשום סרט איום שדמיינתי. המלחמה הזו זו פעם ראשונה שאני לא מגוייסת בצו 8. בהתחלה אמרתי שאני אתגייס, ואז אמרתי 'לא', את המלחמה הזו אני רוצה לעבור מהצד כאזרחית, כדי לשמר את הזכות שלי לדבר. החלטתי שהצו 8 שלי זה להיות אזרחית ולעקוב אחרי הכול מהצד. הייתי כמה ימים עם הכוחות, הייתי יכולה להגיד 'תחיילו אותי בדיעבד'".

עם תחילת האזעקות נכנסה שפק במהירות למרחב המוגן בביתה, אך שיחת טלפון מבתה, שמתגוררת גם היא בכפר עזה עם משפחתה, שינתה את המצב. "הבעל שלה שבכיתת הכוננות הוקפץ. יש חדירת מחבלים והוא הוקפץ, אז לי ברור שאני קופצת מהבית ולא משאירה אותה לבד עם ילדים קטנים. אני רצה אליה הביתה ונכנסת איתה לממ"ד. מאותו הרגע אני 22 שעות בממ"ד. הודעות וואטסאפ, את שומעת ירי, אנשים מתקשרים, טלפונים מחוץ לקיבוץ וההבנה שמה שקורה זה לא רק אצלנו, זה בעוד מקומות".

"אני מרימה טלפון למפקדים, אני קודם כול בודקת איפה צה"ל, שקט לי מדי באוזן", שחזרה והסבירה: "אני קצת מפחדת, בהתחלה אנשים הלכו עם ראש למטה מושפל, בעיקר דרגים גבוהים, בעיקר במילואים, וראית את בקשת הסליחה וחוסר היכולת להסתכל בעיניים. ובהתחלה בהתחלה, אנשים דיברו אמת. פתאום אנחנו רואים שאנחנו חוזרים למסע הלבנה".

צפו בריאיון המלא >>

שפק המשיכה והדגישה: "אני לא בתחקירים, אבל האוזן שלי הרגישה מתחילה לשמוע כל מיני דברים, ואפילו דיוני השיבוצים ממשיכים, כולל אנשים שהיו מעורבים. אתמול קיבלתי מאם שכולה 'איך יכול להיות שקצין בכיר סוכם לו תפקיד המשך?'. כי עד עכשיו אמרנו לנו 'לא נוגעים'. אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אני אבדוק כל דבר כזה".

"יש לי ייעוד בחיים כנראה, להילחם על הבית. ואני לא אוותר, איפה שהמדינה לא תהיה אני אהיה. אני צבא של איש אחד, אבל אני לא אוותר, כי ראיתי שצבא של אדם אחד מצליח לעשות. הייתי נורא מיוסרת בחודשיים הראשונים על מה לא הצלחתי, אבל הידע שיש לי והנתונים שיש לי, אני לא אתן להם להתמוסס ולא אתן לערבב אותי. כשתקום ועדת חקירה ממלכתית אעשה הכול כדי להיות בפנים, ולא מנקם", אמרה לסיום. "השאלות ישאלו ותשובות צריכות להינתן, וזה לא נגמר".

עוד הבהירה חברת הכנסת לשעבר כי "אני מרגישה שאנחנו החוליה החלשה, זה קרה במשמרת שלנו. כל מי שחי היום, ב־7 באוקטובר, והיינו החוליה החלשה גם מקודם. יש לנו הרבה לתקן כדי להיות ראויים לתקן את החוליה הזו. אני מסרבת לאבד את התקווה".

עריכה: שני רומנו

• יום האישה
• נירה שפק
• ישראל במלחמה
• שבעה באוקטובר