"אבא, לא נוותר לרגע - תהיה חזק"
שיר סיגל, בתו של קית' החטוף בעזה, זעקה: "אבא שלי התחנן לעזרה, הוא נמצא בגיהנום" • עוד תקפה את הקוראים לפעולה ברפיח: "שכחנו את ערכי המדינה"
השבוע פרסם ארגון הטרור אות חיים משני חטופים ישראלים - קית' סיגל ועמרי מירן. שיר סיגל, בתם של החטופים אביבה ששוחררה מעזה וקית' שעדיין בשבי, שוחחה עם אודי סגל וטל שלו ב־103fm וביקרה בחריפות את ממשלת ישראל בטענה כי היא לא עושה את מרב המאמצים על מנת להחזיר את אביה ואת שאר החטופים הביתה.
"מרגישה שהקול שלכם נשמע?", התעניין סגל בפתח השיחה, וסיגל הודתה: "הלוואי והייתי יודעת, אם הייתי יודעת אם אנחנו מצליחים להשפיע או לא, זה היה עוזר לי. אבל אין לנו ברירה אחרת, אנחנו לא נשב בבית ונחכה בשקט, לא נחכה בסבלנות. נעשה כל מה שצריך כדי שאבא שלי יחזור הביתה. אנחנו חייבים שהקול שלנו ישמע, בין אם הוא מגיע לאוזניים קשובות או לא. אני יודעת להגיד שיש מי שכן מקשיב, חלק מחברי הקבינט כן רוצים לפגוש אותנו, נמצאים בקשר רציף איתנו, ויש כאלו שפחות לצערי, אני מקווה שאיכשהו זה יגיע גם אליהם".
צמד המגישים הוסיפו ושאלו אם ישנם חברי קבינט שסירבו להיענות לבקשת משפחות חטופים להיפגש, וסיגל השיבה נחרצות: "ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. ראש הממשלה, אנחנו כבר למעלה מחודש, אפילו כמעט חודשיים, שמשפחות החטופים מטעם המטה מנסות לייצר פגישה איתו. הכי מכעיס אותי לא זה שהוא לא נפגש איתנו, אבל איך זה הגיוני שביידן, נשיא ארה"ב, מזמין את אביגיל אליו לבית, מקדיש לה שעה ויותר, מכניס אותה אליו הביתה, מחבק אותה, מצטלם איתה, דואג שכל העולם ידע שהוא נפגש איתה, וביבי, ראש הממשלה שלה, אפילו לא שולח לה הודעה".
"אימא שלי היא כבר חמישה חודשים פה, אתה לא יוכל להועיל בטובתך לשלוח לה? ביידן שלח לאימא שלי מכתב הביתה, שבו הוא כותב על המאמצים להחזיר את אבא שלי, שהוא לא מוכן לוותר ויעשה הכול - איפה ראש הממשלה שאימא שלי בחרה? שאבא שלי בחר? איפה אתה? אין לך דקה אחת פנויה ביום בשביל לשלוח הודעה למי שחזרה מהשבי? שלא נדבר בכלל על להיפגש איתנו. אומרים שמנסים, מקווים שיקרה בקרוב, לא יכולים להבטיח", התרעמה.
סיגל המשיכה ותקפה: "בתור מי שגדלה בעוטף, זה כל כך לא מפתיע אותי. 20 שנים שתושבי הנגב המערבי, עשרות אם לא מאות אלפי אנשים, מופקרים. אני 20 שנה סבלתי, כל המשפחה שלי סבלה, לילות בלי שינה, מבצעים על גבי מבצעים שהוציאו אותנו מהבית, החזירו אותנו, שום דבר לא השתנה - עכשיו דחוף לכם לחסל את חמאס כשאבא שלי שם? מה עשיתם 20 שנה? קמתי היום בבוקר ואתמול שמעתי עשרות ראיונות עם אנשים שאומרים להיכנס לרפיח עכשיו, מה דחוף עכשיו רפיח כשהיו לכם 20 שנה לעשות את זה? יש 133 אזרחים שנמצאים שם בעזה ואפשר להציל אותם. עכשיו דחוף להרוג עוד מחבל שניים? עדיף דחוף להיכנס לרפיח?"
כמו כן, כאשר ציטט סגל מדבריה של השרה סטרוק, אשר טענה כי מדובר בעסקה נוראית ווכי לממשלה ש'זורקת הכול לפח בשביל להחזיר 33 חטופים' אין זכות קיום, ביקרה סיגל בחריפות: "אני מקווה שיש גם אנשים שהם לא ממשפחות החטופים שזה מעצבן אותם. זה פשוט ביזיון, זלזול בחיי אדם ברמות הכי גבוהות. זו פגיעה ברוח שלנו, של העם היהודי, פגיעה בערכים שעליהם גדלתי ושאבא שלי גידל אותי עליהם. אני לא מצליחה להבין איך יש אנשים כאלה בממשלה, פשוט לא מגיע להם לנהל את המדינה. אני שומעת עשרות אנשים שאומרים 'הצבעתי לאנשים האלה, אני כל כך מתחרט'. אני רק רוצה לקוות שבבחירות הבאות האנשים האלה לא יהיו אלו שיובילו את המדינה, פשוט לא מגיע להם".
"חושבים שלחסל עוד מחבל יותר חשוב מלהחזיר את אבא שלי בחיים הביתה? שיתביישו להם. הם לא היו מעיזים להגיד דבר כזה אם אבא שלהם היה שם. אבא שלי התחנן בסרטון לעזרה, אבא שלי נמצא בגיהנום. אנחנו עוד רגע מציינים את יום השואה, איך זה הגיוני שיותר דחוף לנו להרוג מחבלים מאשר להחזיר אנשים בחיים? איפה כל המציל נפש אחת? שכחנו את כל הערכים של המדינה הזו, כאילו לא עברנו את השואה, כאילו לא ניסו להשמיד אותנו. מה זה, משחק ילדים? ניסו להרוג אותנו אז אנחנו מנסים להרוג בחזרה? יש לנו שם אנשים בחיים, צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם בחיים. אם נמשיך לחכות, מי יודע מה יהיה עם אבא שלי?", זעקה.
"רוצה ללכת לישון בלילה כשאני מדמיינת את אבא שלי חוזר הביתה"
באשר לסרטון שבו נראה אביה נשבר מול מצלמות החמאס בפנייה להביא לשחרורו מהשבי במהרה, שיתפה סיגל בקול חנוק: "אני מניחה שבאיזשהו שלב אני כן אראה. אני כל פעם אומרת לעצמי שאני מקווה שאבא שלי יספיק לחזור לפני שארגיש מוכנה לראות את הסרטון. כן הסתכלתי לו בעיניים, ראיתי את התמונה, קראתי את המילים שהוא אמר למרות שברור לנו שזה לא מילים שלו אלא שהכתיבו לו. אני רוצה ללכת לישון בלילה כשאני מדמיינת את אבא שלי חוזר הביתה, זו התמונה שיש לי בראש. אני לא רוצה לדמיין את אבא מתחנן לעזרה, אני לא רוצה לראות את אבא שלי בוכה. אנחנו למעלה מחצי שנה בסיוט הזה, עכשיו אני צריכה להקשות על עצמי עוד יותר ולדמיין את אבא שלי בוכה שם?"
"אני מרגישה חובה לראות את הסרטון הזה, ברור לי שאני צריכה לשמוע גם אותו, אני חייבת להסתכל לו בעיניים ולראות כמו כל אזרח במדינת ישראל שמחויב לראות את הסרטון הזה, אבל אני אצטרך רגע להתחזק ואז לעשות את זה", הדגישה והוסיפה: "הימים האחרונים נורא קשים, המחשבה שיש אנשים שרוצים להמשיך להילחם ולהשאיר את אבא שלי שם. זה לא רפיח או להחזיר את החטופים, זה להחזיר את החטופים או להשאיר את החטופים שם, והבחירה להשאיר את החטופים שם היא בחירה אקטיבית ובחירה פשוט חסרת אחריות. אני לא מצליחה להבין איפה המוסר של האנשים האלה. אני אראה את הסרטון הזה, אני מתפללת שאבא שלי יחזור מספיק מהר בשביל שאני לא אספיק לראות את הסרטון לפני שהוא מגיע".
הסרטון האמור הוא אות חיים ראשון מאביה מאז שנחטף לעומק רצועת עזה. סיגל הבהירה: "לי לא היה ספק לרגע אם הוא בחיים, הוא חזק, למרות שהוא לרגע נשבר בסרטון. אני לא צריכה שום סרטון בשביל לדעת מה עובר עליו שם, אני מרגישה אותו, אני שומעת סיפורים מאימא שלי, שומעת איך הוא התמודד, מה הוא באמת הרגיש. הסרטון שחמאס הכתיב לו מה להגיד, זה לא באמת אבא שלי. אני מעדיפה להיאחז בסיפורים של אימא שלי, שמספרת על כמה הוא היה חזק, אופטימי, הצחיק אותה, החזיק לה את היד, מאשר לראות סרטון תעמולה שהוא לא באמת עם המילים של אבא שלי".
"אני קוראת לכל אזרח, בטח ובטח מקבלי ההחלטות, אסור לאף אחד לוותר, כולם מוכרחים להסתכל לו בעיניים ולשאול את עצמם אם הם עושים הכול בשביל להחזיר אותו הביתה ומה אם זה היה האבא שלהם. אבא, אם במקרה אתה שומע אותי, אנחנו עושים הכול בשביל שתחזור, אין דקה ביום שאני לא מתעסקת בזה, אני מבטיחה שלא נוותר לרגע עד שתהיה כאן. שי בחיים, הוא שרד את שבעה באוקטובר, הוא מחכה לך בבית, כולנו מחכים לך. הלוואי וזה יקרה מהר, תהיה חזק, אנחנו אוהבים אותך", פנתה לאביה בתקווה שישמע לאחר 208 ימים בשבי החמאס.
עריכה: שני רומנו
