אלון שמריז ז"ל נחטף מביתו שבכפר עזה בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר ונורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל כשניסה לברוח מהשבי. יונתן שמריז, אחיו, שוחח עם גדעון אוקו וסיפר על תחושותיו הקשות בעקבות המתרחש.
"התחושות הן קשות. כל יום הוא קשה, אבל בעיקר באירועים כאלה אתה מרגיש את העוצמה של מה שעברת ומה שאתה עובר. בתוך הקהילות יש הרבה מאוד בעיות, אם להמשיך לכל מיני פתרונות זמניים, קהילות שיש בהן עדיין חטופים", אמר.
אפשר בכלל לקום ממכה כזו?
"אני חושב שאנחנו חייבים להיות אופטימיים וחייבים לראות איך אנחנו כן מתגברים, למרות שמאוד קשה לראות איזושהי נקודת אור, אבל חייבים כל יום לקום בבוקר ולנסות להמשיך להיות ביחד ולהיות די חזקים כמה שאפשר, אחד בשביל השני. זה לא פשוט, אבל אין ברירה אחרת".
אתם גרים בינתיים בשפיים. הזמן כן עוזר?
"אני לא רואה שככל שהזמן עובר יש איזושהי התקדמות ואז יש עמידה על הרגליים. אולי מסביב, הכול חוזר לשגרה יותר או שגרה פחות, אבל אנחנו בתוך עצמנו, בתוך טראומה, בתוך אירוע נורא קשה שאני לא יודע איך אנחנו מרימים את הראש ומסתכלים על איזושהי תמונה רחבה, כי מאוד קשה כרגע לעשות את זה. הזמן, גם ככל שהוא עובר, אתה יודע, אנחנו מנסים כן איכשהו לעכל או להתייחס למה שעברנו, ואני באופן אישי עדיין לא מצליח לעכל".
כמה מחברי כפר עזה אומרים היום שהם בכל מקרה יחזרו לגור שם בקיבוץ?
"מעטות המשפחות עם הילדים הצעירים שמצהירות שהן יחזרו לכפר עזה, לא משנה. אני לא אגיד שאין, יש, אבל אלה בעיקר חבר'ה מבוגרים או חבר'ה נורא צעירים. משפחות עם הילדים זה סימן שאלה גדול".