"דור נלחם עד שנגמרה התחמושת"
בר, אחיו של סמ"ר דור לזימי שנפל בקרב מול מחבלים על מוצב נחל עוז: "היינו החברים הכי טובים" • טען: "ההורים לא יודעים איך מתמודדים עם זה"
סמ"ר דור לזימי מכפר תבור, מפקד כיתה בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נפל בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר בקרב מול מחבלים במוצב נחל עוז. בנופלו היה לזימי ז"ל בן 21. בר לזימי, אחיו של דור, שוחח עם בן כספית וינון מגל וסיפר עליו.
"הוא היה ילד מאוד מיוחד, אהוב על ידי כולם, כל הסובבים אותו. כבר מגיל קטן, העיניים אמרו הכול. תמיד היה ילד שעוזר, תורם לקהילה, עוזר לאחר", תיאר בכאב.
על יום נפילתו סיפר: "הוא נפל בקרב בנחל עוז. בשעה 6:20, כשהתחילו האזעקות, הבנו שדור הלך עם כל החברים שלו והחיילים למיגונית, משם כבר הייתה חלוקת פקודות להמשך, לקראת המתקפה של המחבלים, ומה שהבינו ודור ראה את אחד החיילים שלו רץ לכיוון הש"ג לאייש את העמדה עם עוד אנשים, וישר הוא רץ אחריו. הם היו שם שלושה אנשים, שם הם נלחמו קרוב לשעה, זה מה שאומרים, ודור נהרג בערך בין שבע לשמונה, זאת ההערכה, עד שבאמת נגמרה להם התחמושת. הם בלמו את הגל הראשון של המחבלים שהגיעו לנחל עוז. דור נלחם מול 70-50 מחבלים, באמת עד גמר התחמושת, ונפל כנראה מזריקת רימון".
כמה זמן לקח עד שידעתם שהוא נפל?
"לקח הרבה זמן. עד שבאמת ידענו זה היה רק ביום רביעי. החזיקו אותנו הרבה זמן, וזה היה סיפור לא פשוט. היה ממש כאוס. לא ידעו להגיד לנו מה המצב שלו, אם הוא חטוף או לא חטוף. עם הזמן הבנו שלקח להם זמן לגלות לנו שהוא באמת נהרג רק בגלל שלאחרים היה קושי בזיהוי, ודור דווקא היה ברוך השם הכול בסדר, אז השאירו אותו לסוף, ואז הודיעו לנו רק ביום רביעי וגם הגיעו למוצב לפנות אותם רק ביום ראשון".
"אף אחד לא הכין אותנו לדבר כזה, זה לא משהו שהוא טבעי"
לגבי התחושות הקשות לאחר שהפך לאח שכול, שיתף: "זו תחושה שאי אפשר להבין אותה. אתה רגיל להיות איתו, לבוא ביחד כאחים לטקס, לעמוד שם מאחורה, לכבד, ופתאום אתה בא ואתה במרכז הבמה, בפרונט, ואתה לא מבין אפילו למה. התחושה היחידה שהרגשתי גם אתמול בערב בטקס וגם היום זה שאח שלי גיבור, פשוט גיבור ישראל. הבחירות שהוא עשה בדקות האחרונות זה באמת משהו שהוא מטורף, לא להישאר במיגונית ופשוט לרוץ לש"ג ולהילחם בידיעה שאין לך סיכוי, אלה התחושות. אומנם המון המון כאב וגעגוע, אבל אני יודע שכאילו, הוא פשוט גיבור. זה דור, זה היה האופי שלו".
עוד אמר על יום הזיכרון כי "לא יודעים איך לגשת ליום כזה בדיוק, אתה פתאום מצטרף למשהו שלא הכרת, למעגל באמת חדש, משפחת השכול. זה לא מובן, אבל אנחנו פשוט מנסים להיאחז אחד בשני במשפחה ולתמוך אחד בשני ולהיות ביחד, כי אני חושב שזה הציווי, זה מה שדור בסוף ציווה עלינו. לא חשבנו שנצטרך להגיע ליום הזה. אף אחד לא הכין אותנו לדבר כזה, זה לא משהו שהוא טבעי".
איך ההורים?
"ההורים לא באמת יודעים איך לגשת לכל זה, זה מאוד מאוד טרי עדיין. מאוד קשה להם, המון כעס, כאב ותסכול, אבל אנחנו אחד בשביל השני, אז זה מה שנשאר. מאוד מאוד קשה להם, לא יודעים באמת איך מתמודדים עם זה, והרבה אנשים מגיעים ומספרים סיפורים, וכל פעם זה נהיה יותר קשה. אומרים שהזמן מרפא את הכול, אבל באמת אתה שם לב שזה רק נהיה יותר ויותר קשה".
לקראת סיום השיחה היה לו חשוב לציין לגבי אירוע הנפילה של אחיו כי "אנחנו כל הזמן שואלים ומתחקרים ומנסים להבין פרטים, אבל מה שאנחנו כן יודעים שהיה שם קרב גבורה מטורף. כל לוחם נלחם מול עשרות מחבלים, ונכון, היו פאשלות והיו כל מיני דברים באמת לא לעניין, אבל בסוף נחל עוז לא נכבש. נחל עוז עמד עד אחר הצוהריים, עד שהגיעו לשחרר אותו. נלחמו שם עד הדקות האחרונות, עד 16:00 בערך או אפילו עד הערב. הוא לא נכבש, והיה שם קרב גבורה מטורף, וזה משהו שלא מסופר מספיק".
עריכה: אמיתי דואק
