"יש לנו תחושה שזה עוד סבב, פשוט עוד סבב"
יוסי קרן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית שער הנגב, על התחושות של התושבים: "מסתכלים על הפערים בין ההבטחות לבין המימוש, וזה בלתי ניתן לעיכול"
שבעה חודשים לתוך המלחמה, והאזעקות עדיין נמשכות גם באזור העוטף. יוסי קרן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית שער הנגב, שיתף בתחושות הקשות של התושבים ובהתמודדות יוצאת הדופן של הנוער.
"אני כרגע בקריית החינוך שלנו אחרי צבע אדום בשדרות, יושב ומסתכל על הילדים המדהימים שלנו שרצים פה בחצר ופשוט נפעם מהגבורה שלהם, אבל לא אני צריך להבטיח ביטחון", הבהיר קרן והוסיף: "אני לא בממשלה, אני לא שר הביטחון, אני לא ראש הממשלה. הם אלה שצריך להבטיח לתושבים שלי ביטחון, וזה לא קורה. בשבוע או יותר האחרונים חזרנו לתחילת המלחמה, לבומים מטורפים".
לדבריו, "אני רוצה להזכיר שיש לנו סכין על הצוואר של ממשלת ישראל, שמדברת על זה ש'ב־7 ביולי אנחנו סוגרים את המלונות ותתמודדו'. אני לא מבין איך אפשר להגיד את המשפט הזה. יש אנשים בשער הנגב שלא מסוגלים לחזור הביתה, אנשים שמבינים שהחיים שלהם ניצלו בנס, פשוט במזל, והם לא הלכו כצאן לטבח כמו אחרים ביישובים האחרים שלי. אני לא מצליח להבין את הדבר הזה, לא מצליח להבין את התקיעות, יש לנו תחושה נוראית שזה עוד סבב. פשוט עוד סבב".
"מבחינתי הנתון שהכי חסר פה הוא ודאות"
בהמשך הדגיש קרן כי "יש לי יישובים מ־4-0 ק"מ (מגבול עזה) שאמורים לחזור וחוזרים לאי ודאות נוראית. אנחנו מסתכלים על הפערים בין ההבטחות לבין המימוש, וזה בלתי ניתן לעיכול. אי אפשר לחיות פה ככה. תבואו ותגידו לנו איך העתיד שלנו הולך להיראות. אחד הדברים הכי קשים מ־7 באוקטובר של כל האנשים שהם פליטים בארצם, זה חוסר הוודאות. תייצרו לנו ודאות".
"הלכידות הקיבוצית היישובית שלנו הולכת ומתפוררת. אנחנו בהרגשה נוראית שכל אחד מנסה למשוך את השמיכה לכיוונו, מנסה לחשוב רק מה טוב לו, וזו תופעה שמעולם לא הייתה בשער הנגב. העוצמה של הפגיעה, גם נפשית, היא מאוד קשה, מאוד מורכבת", שיתף.
"יש אנשים שלא מסוגלים לחזור עדיין"
במהלך השיחה סיפר גם על המצב המורכב של הנוער באזור: "אתה מבין שיש שם קושי, אנחנו מחזקים את זה בפעילויות של חוסן, של חינוך. תחשוב איך אתה ישן בבית כשאתה יודע שב־7 באוקטובר לבית של השכן נכנסו מחבלים ורצחו שם משפחה שלמה. איך אתה ישן בבית? איפה הביטחון שלך? איפה היכולת שלך רגע להרגיש בבית שלך כבית, לנשום כבית".
"מה שכן אני מזהה בנוער שלנו את הרצון להמשיך לחיות כאן, אצל רובם, את הרצון לבוא ולהיות דור העתיד שלנו. הם אכן דור העתיד שלנו, ולכן אנחנו חייבים להשקיע בהם את כל המאמץ. כל מה שרק אפשר להם כדי להשתחרר מהטראומה. בבית החינוך שלנו נהרגו לא מעט מורים, לא מעט תלמידים. קשה, אבל אנחנו נתגבר, כי יש לנו באמת נוער מדהים", הוסיף.
לטענתו, "מבחינתי הנתון שהכי חסר פה הוא ודאות. יש אנשים שמסוגלים לחזור הביתה וחזרו הביתה. יש אנשים שלא מסוגלים לחזור עדיין, אבל יש להם תאריך יעד - 7 ביולי. מה קורה אחרי 7 ביולי? הם יוציאו כרטיס אשראי וישלמו על המחדלים של המדינה? על החוב המוסרי שהמדינה פתחה כלפינו? לאנשים האלה אני מצפה שיהיה פתרון".
"אם אני ישן בבית וחדרו מחבלים כי צה"ל כשל, ובגלל זה חטפו אנשים מהבית ורצחו אנשים בבית - כן, המדינה כשלה, ואם בן אדם לא יכול לחזור, צריך לאפשר לו את התנאים שלא לחזור. זה חלק מהחובה של המדינה", הבהיר.
עריכה: אמיתי דואק
