"הן ראו את המוות בעיניים"
שירה אלבג, אימה של לירי שנחטפה ממוצב נחל עוז ומצויה בשבי, שיתפה בתחושות בעקבות התיעוד המטלטל של בתה מול מחבלי חמאס: "הפסקתי לנשום"
מדינה ישראל כולה עצרה נשימתה אמש (ד') כשנחשף תיעוד של כשלוש דקות מחטיפת חמש התציפתניות ממוצב נחל עוז, כשסביבן חברותיהן לבסיס מוטלות ללא רוח חיים. סיון כהן שוחחה ב־103fm עם שירה אלבג, אימה של לירי אלבג, אחת מחמש התציפתניות השבויה בעזה זה 230 יום, אשר סיפרה על ההחלטה לפרסם את הסרטון.
"אנחנו צפינו בסרטון לפני כחודש וחצי, קראו לנו מצה"ל. נאמר לנו שנמצאו חומרים, ואחרי עריכה ובדיקה יכלו להראות לנו אותם", סיפרה אלבג. "חומרים מיום החטיפה, משהו שלא ראינו. עד אז ראינו מה שעלה לרשתות, מה שחמאס העלה, ככה גם נודע לנו שהן חטופות בעצם. קראו לכל המשפחות, כל משפחה ישבה בנפרד וצפתה בסרטון. זה היה קשה, זה היה יום מאוד קשה. ראינו את הגרסה שפורסמה אתמול".
עוד שיתפה כי "אחרי שכל המשפחות צפו בסרטונים, ישבנו ודיברנו, והסבירו לנו בדיוק מאיפה עלו החומרים, מה הם ראו, ונאמר לנו שיש גרסה לא מצונזרת, וביקשנו באותו מעמד כבר שיראו את זה לכל חברי הקבינט, הממשלה, הכנסת, לכל מי שרק אפשר. שיראו את כל מה שהבנות עברו ועדיין עוברות. ברגע שנודע לנו שהיה ניסיון אחד, שני, שלישי, ואף אחד לא הסכים לצפות - דרשנו את הסרטון ואמרנו שאין ברירה, שהוא חייב לצאת החוצה".
"מה קורה לאימא שרואה את הסרטון?", התעניינה כהן, ואלבג הודתה: "מפסיקים לנשום, ממש. הפסקתי לנשום. קשה, זה קשה כי ראינו לפני חודש וחצי, זה אחרי חצי שנה שאנחנו יודעים שהן בשבי, ושהן עברו יותר גרוע, דברים יותר גרועים. זה להבין מה בדיוק הבנות עברו, כל הזמן אנחנו רק מדמיינים, אנחנו לא מצליחים באמת להבין מה לירי עוברת שם וכל החטופים, אנחנו רק מדמיינים את זה כל הזמן. היה קשה, וביום העצמאות עצמו זו פעם ראשונה שהחלטתי לנסוע לבסיס. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו במוצב בנחל עוז. נסענו פעם ראשונה, ואז זה גם עשה לי סדר בראש, בהבנה של הסרטון הזה - להבין בדיוק איפה המיגונית הייתה, איפה הרכב שהעמיסו את הבנות עליו, והרגשתי בדיוק את מה שלירי עברה שם וכל הבנות".
אלבג המשיכה והדגישה כי "זה מזעזע, להיות במוצב זה פשוט לחוות את האימה ולראות את כל מה שהבנות, החמ"ל השרוף, את גודל המחדל. זה היה נורא. לראות שהבנות, החטופים, במרחק נגיעה. 800 מטרים מעזה ממש עלינו לתצפיות ואמרתי 'אני יכולה ללכת להביא אותה', זה כל כך קרוב וכל כך רחוק באותה נשימה. לא להאמין שהגענו כמעט לשמונה חודשים, זה לא נתפס".
"אני רואה את הפחד בעיניים שלה, היא ממש מפחדת, ולירי לא ילדה שמפחדת בקלות", זעקה. "אני רואה שהיא בהלם, רואים שהיא בהלם, כי אי אפשר שלא. אני רואה שהיא מנסה להתעלות על זה, להבין את הסיטואציה. אני לא חושבת שהן חשבו שהולכים לחטוף אותן. הן לא מבינות כל כך ערבית, אבל אני חושבת שהן הבינו שיכול להיות שהם הולכים להרוג אותן, כי את החברות שלהן הם רצחו. אנחנו רואים שלוש דקות מתוך שעתיים שהן ישבו איתם, שמעו את היריות, הצעקות, הדיבורים".
"הבנות והחטופים נמצאים עדיין בפיגוע של שבעה באוקטובר"
בהמשך לדבריה ציינה כהן כי חלק מהתצפיתניות שנחטפו העמידו פני מתות תחת גופותיהן של חברותיהן לבסיס, בשאיפה להינצל מידי המחבלים. "נכון, הם עשו ווידואי הריגה, הכול לעיני הבנות. הן ראו את המוות בעיניים, מבחינתן, כל דקה הן מקבלות כדור לראש. אי אפשר להבין את זה, אנחנו גם לא מבינים, עם ישראל לא מבין את גודל האירוע כי אנחנו מתעסקים בלהחזיר אותם הביתה, לא התעסקנו במה שקרה בשבעה באוקטובר - מחדל איום מה שקרה שם. הבנות והחטופים נמצאים עדיין בפיגוע של שבעה באוקטובר ובמחדל".
"השתלטו על מוצב צה"ל, נהרגו שם 54 חיילים, לוחמים שחירפו את נפשם ולא היה להם סיכוי. לא באו הכוחות הגדולים להציל אותם - איפה כולם היו? זו שאלה שאנחנו שואלים, היא צריכה להישאל, אבל אנחנו מתעסקים עכשיו בלהחזיר אותם הביתה", התרעמה והבהירה: "די מההתחלה אמרנו שהסרטון צריך לצאת החוצה, בשביל שהעולם גם לא ישכח, שיבין מה שקרה. אנחנו לא קיבלנו אישור להוציא אותו מייד, מייד ביקשנו שכל חברי הקבינט והשרים יראו, וברגע שנודע לנו שהם בוחרים שלא לצפות בסרטון ממניעים כאלה ואחרים, וכל אחד והתירוצים שלו, התעקשנו לקבל את הסרטון ושאנחנו נוציא אותו. מקבלי ההחלטות וכולם לא יכולים להתעלם מזה, מהתגובה שהם חייבים והעולם צריך לראות, כמה שאפשר".
באשר לאותם נבחרי ציבור שסירבו לצפות בתיעוד, כל אחד מסיבותיו שלו, הדגישה: "לא קיבלנו הסברים, רק נאמר לנו כל פעם שהם בחרו שלא לראות, לא מאיזה סיבות. אחד תירץ שאין לו זמן, שיש לו פגישה, תירוצים כאלה ואחרים. אני מתביישת בשמם, להגיד שהם לא היו מוכנים לראות את הסרטון של הבנות האמיצות, כל החיילים שלנו כל כך אמיצים, האזרחים שנלחמו, והם בוחרים שלא לראות ולא להבין מה הבנות האלה עדיין עוברות. אנחנו כבר כמעט שמונה חודשים אחרי, מה הן עוברות כל יום?"
"אני מתביישת שאלו המנהיגים שלי, מקבלי ההחלטות שלי, שצריכים ללכת לישון כל יום עם תמונות של הבנות והחטופים. לחשוב שזה יכול היה להיות הילד שלהם או הבת שלהם, שהם נאבקים, נלחמים ובטוחים שהמדינה תעשה הכול בשביל להחזיר אותם - והמדינה צריכה לעשות הכול, לא מעניין אותי מה המחירים. לירי וכל החטופים הופקרו באותו יום. המחיר שצריך לשלם זה לא על החטיפה, זה על ההפקרה והמחדל שהיה. עצוב לי שזה לא קורה", תקפה. "שיקבלו את ההחלטה האמיצה, יחזרו לשולחן המשא ומתן. קיבלנו הודעה שהצוות של המשא ומתן קיבל מנדט לחזור לשולחן הדיונים, אבל מעבר לזה צריכים לגרום לעסקה לצאת לפועל".
פרסום הסרטון: "הרגשנו שאין לנו ברירה"
נוסף על כך הדגישה אלבג כי "לא נותרה לנו ברירה, הרגשנו שאין לנו ברירה. אני מקווה שלא נצטרך להגיע לעוד דברים שנשלוף ונגיד 'אין לנו ברירה', כי לא התקדמו. אני בטוחה שאפשר להגיע למשא ומתן, לעסקה. בסוף יש את הדרך להגיע. הם צריכים לגרום לזה לקרות, ונכון שזה כואב, שהמחירים אולי כבדים, אבל אין ברירה - יש לנו 128 חטופים בשבי. מתי הם רוצים לגרום לזה לקרות? הם כבר שמונה חודשים נמקים שם, לא יודעים מי נשאר בחיים. אנחנו מצפים מהם לקחת את ההחלטות הקשות, לגרום לזה לקרות, אין ברירה, אין זמן אחר. ככל שעובר זמן המחירים נהיים יותר קשים, החטופים החיים הולכים ומתים".
"נאמר לנו שבתקופה האחרונה בשיח שלנו עם מקבלי ההחלטות שהם מודעים שנעשו טעויות בדרך", חשפה. "אז אם אתם יודעים שהמחירים שעכשיו אתם משלמים הם יותר מההתחלה, אז אתם מודעים לזה שככל שעובר הזמן המחירים יהיו יותר קשים - תגרמו לזה לקרות עכשיו, זה בידיים שלכם. אנחנו עם אויב רע ואכזר, אנחנו יודעים, אבל זו המציאות שלנו. תגרמו לזה לקרות. אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי את זה בפנים, שהוא מפקיר את הבת שלי ומשאיר אותה שם. ידוע לכולם, גם לצבא וגם למקבלי ההחלטות, שאי אפשר להביא אותם במבצעים צבאיים - אז איך הם רוצים להחזיר את החטופים?"
לסיום טענה אלבג כי "לצאת בסיסמאות זה הכי קל, הלוואי שכל שמונת החודשים היו נלחמים באמת ומפגיזים את עזה באמת כמו שהיה צריך ולא נותנים סיוע הומניטרי, אז אולי הייתי מבינה שיש דרך אחרת, אבל בינתיים אני יודעת שיש להם יותר סיוע הומניטרי מלפני המלחמה. עוד מעט הם יקבלו מדינה פלסטינית, ומה עם החטופים? אם מישהו חושב שזה מה שיביא את החטופים שיגיד לי בפנים שהוא לא מתכוון להחזיר את הבת שלי. אנחנו שומעים כולנו, משפחות החטופים, משפחה אחת גדולה, שלא הכרנו אחד את השני לפני זה, וכולנו באותה סיטואציה, וכולנו באנו מרקעים שונים, דעות שונות, אג'נדות פוליטיות שונות - יש לנו את אותו מאבק ואותה מטרה, הציבור איתנו".
"אני יודעת שהציבור איתנו בסופו של דבר, ומי שלוקח את השיח הזה זה אנשים שרוצים לקחת את השיח לא ממקום נכון וטוב, אנשים שרוצים להמשיך לפלג. משפחות החטופים הם משפחה אחת, הציבור איתנו, הציבור תומך בנו. הייתי מצפה שיצאו כולם לרחובות, אבל מצד שני אני גם יכולה להבין את הציבור שקשה לו. המדינה כולה באבל, כל אחד בשרידות קיומית, אז אני כן מצפה שכולם יצאו החוצה ויצעקו את הצעקה שלנו. הציבור איתנו, וכל מקבלי ההחלטות צריכים להבין - אין פה שמאל וימין. זה מה שרוצים לגרום לכולם להאמין, אבל זה ממש לא ככה. אנחנו משפחה אחת גדולה, הכוח שלנו זה הביחד שלנו", סיכמה.
עריכה: שני רומנו
