"אנחנו שואלים בעיקר למה, הם פשוט הופקרו"
אורטל בן עמי, אחותה של שני בן עמי ז"ל שנרצחה במסיבת הטבע בקיבוץ רעים: "החברים שלה נרצחו לנגד עיניה"
שני בן עמי ז"ל, בת 27, נרצחה במסיבת הטבע נובה בקיבוץ רעים בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר בעת שהסתתרה במיגונית עם חברתה לאחר ששהו במשך שעה ברכב עם שני חברים נוספים שנרצחו מול עיניהם. אורטל בן עמי, אחותה של שני, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפרה על האובדן הכבד שלא מרפה והגעגוע המייסר.
"אנחנו משפחה מאוד מלוכדת, בטח כאחיות, שלוש אחיות מאוד מחוברות, הכול אנחנו עושות יחד, ממש מסתכלים עלינו כשלישייה", תיארה. "תמיד אנחנו ביחד. בואו נגיד שקבוצת האחיות שלנו נדמה. רק מלדבר בלשון עבר אני מתחילה לדמוע. שני אמרה יום לפני שהיא הולכת למסיבה, חשבתי שהיא הולכת למסיבת חג בפארק הירקון. אני לא חזק בסצנה של המסיבות. היא אהבה יותר טכנו, אך מבחינת טראנס זו הייתה מסיבה ראשונה שלה. היא אהבה לחגוג את החיים אז היא זרמה. רק בבוקר גילינו שהיא שם, כשהתחילו שמועות על כך שיש בלגן במסיבה, חברה של שני יצרה קשה עם אחותי ואמרה שהיא שם. העלתי סטורי והחל גל של הודעות וחיפושים, אמרו לי לבדוק בקיבוץ הזה והזה".
"אחד המאבטחים מצא אותה"
בהמשך הוסיפה בכאב: "הבשורה הגיעה רק ב־17:30. אחד המאבטחים של המסיבה מצא אותה. שני שלחה נ.צ, מיקום שיבואו לעזור להם, וכשהתאפשר הוא הגיע למיגונית וראה שהם ללא רוח חיים. בדיעבד הטלפון שלה בעזה. כנראה הוא נשאר ברכב מההיסטריה. לא היה ניתן ליצור קשר. לנו במרכז היו אזעקות, ב־7:30 כשנכנסנו לממ"ד אימא שלי צלצלה אליה. היא אמרה שהיא במרחק של שעה מתל אביב והיא בממ"ד, זה היה שקר כדי להרגיע אותה. ב־6:30 התחילו טילים, הם החליטו שהם צריכים להישאר במתחם עד שזה יירגע. ב-7:30 אימא שלי יוצרת איתה קשר. ב־8:00 הם שומעים שמחבלים חדרו למסיבה ולקיבוצים, והם מתחילים לברוח. חברה שלה היא האחרונה שיצרה איתה קשר. שני אמרה שיש בלגן ואז התקשה למשטרה ואמרה שיורים עליהם. שני החברים שלה נרצחו לנגד עיניה".
על שני סיפרה בן עמי: "שני חלמה להיות זמרת, היא הייתה במגמת מוזיקה הרבה מאוד שנים והחלה ללמוד הפקת מוזיקה. שני הייתה המצחיקה של המשפחה, הוסיפה הרבה חיים לכל מקום שאליו נכנסה. תמיד מוקפת בחברים, אוהבת לחגוג את החיים, שמה את האחר לפניה. אי אפשר אפילו להתחרות בנדיבות שלה. היא אהבה לתפור, בפורים כל החברים שלה עמדו אצלה בתור. היא וחברה שלה היו במושב האחורי במשך שעה, כשהן רואות את החברים שלהם מתים וכל הרכבים מסביבם עולים באש. הן החליטו לברוח למיגונית קטנה, ושני נמצאה חבוקה על ידי מישהו שהגן עליהם ברגע האחרון. השתנו חיינו".
"יש הרבה עצב"
"אנחנו שואלים בעיקר למה", הודתה. "היא לא הייתה חיילת, שאתה הולך לקרב, לא איזשהי מחלה סופנית. בן אדם הולך למסיבה ולא חוזר, קשה לעכל את זה. הצבא, המשטרה, מד"א - הם פשוט הופקרו. הצבא אפילו לא ידע על זה שיש שם מסיבה. כואב. אין יום שאנחנו לא חושבים עליה, היא חסרה בהמון דברים. איך אפשר אפילו להתחתן בלי שני? החיים לא אותו דבר, יש הרבה עצב. אנחנו משפחה מאוד שמחה, ופתאום כל אחד בוכה בבית".
עריכה: מיכל קדוש
