"אני חיה את העולם התורני המון שנים כבר"
העיתונאית צופית גרנט שיתפה במערכת היחסים המורכבת שלה עם שולי רנד: "לא אמרתי בשום צורה שבעקבות האהבה חזרתי בתשובה, לא חזרתי בתשובה"
לרגל התוכנית שעסקה היום בדת ואמונה, שוחחו רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו עם העיתונאית ומנחת הטלוויזיה צופית גרנט על הקשר המיוחד שלה עם שולי רנד וגם לקראת העונה החדשה של 'אבודים' שתעלה ביום חמישי בערוץ 13.
"אני המון שנים בתוך האמונה ובתוך דרך תורנית. אני חיה את העולם התורני המון שנים כבר. אמונה זה משהו מאוד עמוק בסופו של דבר. מה שהביא אותי לאמונה הייתה דווקא הסוכנת שלי זוהר יעקובסון", סיפרה גרנט והוסיפה: "נכנסתי אליה בגיל 24 ובמשך תקופה די ארוכה, כל פעם הייתי לוקחת אותה לרבי שמעון, אני בכלל הייתי מחכה בחוץ, חשבתי שהיא נפגשת איתו. לקח לי כמה שנים להבין שהוא מת, שהוא צדיק גדול. היא חטפה אותי לקבלה. לקח לי שנים להבין מה הם רוצים".
בהמשך התייחסה למערכת היחסים עם שולי רנד: "הייתה לי ילדות נורא קשה ובודדה בגדול. לא היה לי שולחן של שבת, לא היה לי ליל סדר תורני, וכששולי נכנס אז השבת הפכה להיות אחרת. היו לי המון שנים שבת של כדורגל, זה משהו אחר לגמרי, ופתאום השבת לבושה ומהודרת ויש שולחן שבת".
עם זאת הדגישה: "לא אמרתי בשום צורה שבעקבות האהבה חזרתי בתשובה, לא חזרתי בתשובה. אולי זה עוד יקרה, אבל אני לא הולכת עם כיסוי ראש. כולם חושבים שאני הולכת עם כיסוי ראש כי אני נורא אוהבת לקשור סרטים על השיער ואני עושה את זה כבר 30 שנה, אבל אני לא בהכרח הולכת עם כיסוי ראש ואני הולכת גם עם מכנסיים ולא תמיד שומרת את השבת, אבל יש בי את הרצון וההשתדלות".
"למסע הראשון הגעתי עם שתי רגליים שבורות"
במהלך השיחה סיפרה גם על העונה החדשה של 'אבודים' שתתחיל ביום חמישי אחרי החדשות בערוץ 13: "ב־8 באוקטובר היא הייתה צריכה לעלות, כשצילמנו בעצם כמה חודשים קודם באוקראינה בתוך המלחמה. בפעם הראשונה יצאנו עם תאומות לחפש את ההורים שלהם, ודווקא בדונייצק, לא הצלחנו להיכנס לאוקראינה, לא הצלחנו להיכנס לדונייצק, למרות כל המאמצים. דונייצק זה כמו להיכנס עכשיו לעזה. בפעם השנייה, נסענו עם עוד שני אחים שאומצו אחד אחרי השני, כל אחד ממשפחה אחרת. הפעם התעקשנו והתעקשתי במיוחד להיכנס לאודסה שהייתה בשיא המלחמה. שלושה ימים אחרי שנכנסנו לשם, הפגיזו את המקום הזה ואנחנו היינו שם בתוך אזעקות ובתוך מלחמה".
"הסיפור המעניין היה שלמסע הראשון הגעתי עם שתי רגליים שבורות, למסע השני הגעתי אחרי צנתור אחרי אירוע לב, עם שלושה עורקים חסומים, שלושה שבועות אחרי האירוע הזה והייתי חולה, אבל כל כך נחושה וכל כך הולכת עד הסוף שהרגשתי מצוין וזה הגן עליי. כל התקופה הזאת שאלתי 'למה אתם לא מעלים את זה? גם יש בזה תקווה', אמרו 'לא, לאנשים אין כוח לראות דברים קשים', כאילו כל מה שאנחנו רואים פה בשמונה חודשים האחרונים אלה דברים קלים, כולל התחקיר על מירי רגב למשל".
