בחג השבועות טקסי הביכורים נפוצים בכל הקיבוצים והמושבים, בכפרים ובמושבות. הטקסים הכי יפים ונכונים שיש, עם שירה וריקודים בטבע הפורח, עם התינוקות החדשים שנולדו השנה, שנישאים עם ההורים הגאים על הטרקטורים, עם הפרי והתוצרת המפוארת - עד השנה הזאת.
עד 7 באוקטובר השחור. עד האסון שפקד את זיקים ונתיב העשרה, את שדרות וניר עם, את כפר עזה ונחל עוז, את עלומים, ובארי, ורעים, את ניר עוז, וסופה וניר יצחק, כולם יישובי העוטף - החג שלהם לא יהיה החג הלבן של ההתחדשות והאופטימיות. כמו גם החג שלא יהיה השנה של מנרה ואיילת השחר, של כפר גלעדי, דפנה ודן, ומושבים ברמת הגולן. כולם מגדלים תוצרת חקלאית מובחרת, כולם קוטפים תחת אש. איש מהם לא יצעד עם התינוקות שנולדו השנה על הטרקטורים, כי מסוכן והם לא שם. הצפון התרוקן. זה לא הזמן לחגיגות.
לפני שלושה חודשים העלה תושב בארי חיים ילין צילום מרגש שלו עם החיטה שצומחת שוב. 'כאן, בין בארי לעזה', כתב ילין, 'באדמה שעליה חיילי צה"ל נלחמו, באדמה שזרענו בה תקווה, קוצרים חיטה. קוצרים תקווה'. הלוואי שהאדמה הזאת תפרח שוב.