"אין עדויות לרומן, אז למה ההיסטוריה זוכרת את זה ככה?"
הסופרת נילי לנדסמן הוציאה את 'הפועלות', רומן ביוגרפי שעוסק במאוויהם של דמויות מפתח, בין היתר רחל המשוררת וזלמן שז"ר
הסופרת והעיתונאית נילי לנדסמן הוציאה לאחרונה את 'הפועלות', רומן ביוגרפי שמתמקד ברחל כצנלסון, מייסדת העיתון 'דבר הפועלות', כלת פרס ישראל, ורעייתו של הנשיא השלישי, זלמן שז"ר. בשיחה עם ורדה רזיאל ז'קונט ב-103fm סיפרה לנדסמן על נסיבות כתיבת הרומן, ועל הדמויות הססגוניות שמככבות בה.
הרעיון לרומן החל במחזה גנוז שתיעד מפגש בין רחל המשוררת, זלמן שז"ר, רחל כצנלסון וברל כצנלסון. "הפרק הראשון של הספר נוצר על בסיס מחזה שכתבתי יחד עם המשוררת צרויה להב, ולא הצלחנו למכור אותו", סיפרה לנדסמן והוסיפה: "התברר לי שיש אישה כל כך מעניינת שנקראת רחל כצנלסון והיו חיים שלמים שרחשו שם. אלה אנשים שחיו ביחד, והתקבעו עליהם רכילויות נפלאות".
לנדסמן תהתה מדוע התקבעו רכילויות סביב זלמן שז"ר ורחל המשוררת. "אין עדויות לרומן, אז למה ההיסטוריה זוכרת את זה ככה? אולי היה למישהו אינטרס לתפוס עליה בעלות".
הסופרת סבורה כי יש משהו בהוויה הגברית של התקופה הזאת שהוביל לזה: "זה עניין של חסות. ברל לוקח חסות על רחל כצלנסון, זלמן מוציא את ספריה של רחל המשוררת, והעיזבון שלה נמצא בתוך המדפים של שז"ר. האישה רבת הפעלים תיאלץ להיות אשת הנשיא. היא מבקשת מנשים מוכשרות שתכתובנה לעיתון שערכה, וחלק מהן כפופות לעריצות של גברים בחייהן".
פרק בספר עוסק ברומן אפשרי בין רחל כצנלסון לבין הוגה הדיעות של תנועת העבודה: ברל כצנלסון. אין ביניהם קשר משפחתי (למרות שם משפחתם הזהה), אך ייתכן והיה שם קשר מסוג אחר לגמרי.
לנדסמן נעזרה בספר הזיכרונות שכתבה חנה כצנלסון, אחותו של ברל: "עמד לרשותי הספר 'אח ואחות' של חנה כצנלסון שפורסם כשכולם מתו, היא ריכלה כמו שאף אחד מהעלייה השנייה לא ריכל, ואז חשבתי: היא תעיד. הרומן ביניהם לא מומש מהרבה בחינות. היא כותבת משהו, הוא כותב לה מכתבים אבל אין במה להיאחז".
חנה היתה אחות קנאית. היא גילתה לאחר שהוא הזמין אותה לירושלים שרחל הצטרפה בספונטניות: "היא הייתה אמורה לנסוע לוינה כדי להתאחד עם זלמן שז"ר, אז מה היא עושה בירושלים עם ברל?", אמרה לנדסמן.
א.ד גורדון לימד אותם איך לחיות
עוד דמות מפתח מתקופת היישוב המככבת בספר היא א.ד גורדון, הוגה 'דת העבודה'. מתברר כי פרט לתפקידו המנהיגותי וההיסטורי, הוא גם היה מנטור החבורה. "א.ד גורדון היה הפסיכולוג שלהם. כולם היו מאוד צעירים, והוא נקרא 'הזקן'", גילתה לנדסמן, "את רואה שהוא נותן להם עצות פסיכולוגיות לגמרי איך לחיות. הוא מבין לנפש, והוא מעודד אותם להגשים את האנושיות שבהם".
ורדה רזיאל-ז'קונט שאלה את לנדסמן שאלה על רחל אחרת המככבת ברומן, סבתה האמיתית של לנדסמן: "סבתך כתבה את מילותיה האחרונות ב-1937: 'איני רוצה למות, יש לי ילדים קטנים'. אמרת שבמותה היתה הסבתא שלך בת 39. באפילוג לא כתבת שזאת סבתך, כתבת ששמה היה רחל, עוד רחל אחת, ואז אנחנו מבינים את הכל".
לנדסמן ענתה שאילולא היתה תרבות התיעוד העצמי של הנשים באותה התקופה, שתיעדו את חייהם גם בקיבוץ הרחוק לא היה נשאר ממנה דבר: "מישהי כמו רחל כצנלסון הנחילה את התודעה הזאת אצל נשים. 'חייכן חשובים, ספרו ותכתבו, אחרת לא תהיו נוכחות בסיפור'. הייתי חייבת לחפש אותה ולמצוא אותה. הייתי צריכה לברוא אותה כמו את כל הגיבורות, ולהחזיר לעצמי אותה, להנכיח אותה בעולם שלי", סיפרה.
בסיום השיחה שאלה ורדה את לנדסמן עבור מי כתבה את הספר הזה. "זה הספר הראשון שכתבתי בחיים ואני מאוד גאה בו", סיכמה נילי לנדסמן את תחושותיה. "זאת היתה עבודה מאוד קשה שארכה שנים. זה כמו לנסוע להודו, יוצאת למסע וכשאת חוזרת, יש לך תחושה ברורה יותר מאיפה באת ומי שאת", אמרה.
