"המצפן שלי היום הוא המצפן של עם ישראל"
איריס חיים, אימו של יותם חיים שנחטף ונורה בשוגג בעזה, על התקיפה של המורה מהרצליה נגדה: "אני לא רוצה להיגרר למקום שאליו החברה שלנו מידרדרת"
איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שנחטף לרצועה ונורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל, הותקפה בציוץ בטוויטר על ידי מורה אלמוני מהרצליה שטען כי "היא זורחת מאז שירו בבנה". בשיחה עם ינון מגל ובן כספית ב־103fm היא התייחסה לדברים.
לדבריה, "היה יום סוער, אבל אני בסדר. אני חושבת על מה שהיה וכל מה שקורה - אני מתעסקת באירוע הזה. אתמול בבוקר כבר שלחו לי הצעה לתביעה, אני אמרתי שלא. אני חושבת שהבנתם שאני לא בן אדם שפועל באופן אוטומטי, אבל זה עבודה שעשיתי במשך שנים רבות לא להגיב מהבטן. לא להגיב מהאופן הכי כואב אלא מתוך מחשבה".
עוד הבהירה: "הרי אם אני אתבע אותו, מה זה ייתן? מה זה ייתן למדינה שלנו ולעם ישראל? האם זה יקדם אותנו? המצפן שלי היום הוא המצפן של עם ישראל - מה יעשה טוב לעם ישראל. לכן הרגשתי שזה לא מתאים. אנחנו גם ככה שקועים כל כך עמוק בדיבור הנוראי בעיניי. אני לא רוצה להיגרר למקום שאליו החברה שלנו מידרדרת, גם ככה אנחנו במקום מספיק מסוכן".
בהמשך אמרה בכאב כי "אין שום פרה קדושה היום, גם לא משפחות שכולות. רוב האנשים נסחפים ומגיבים. זה לא יבוא מהעם, בעיניי התקשורת צריכה באמת לגנות במיידי - לתקשורת יש את הכוח לנסח את הדברים אחרת. בנוסף לכך, הכול מתחיל מלמעלה, מהראש - מההנהגה שלנו. אם להנהגה שלנו מותר להגיד הכול, אם להם מותר לקלל - הכול מתחיל משם".
עוד הסבירה: "זה כמו ההורים שמקללים ולא מבינים למה הילדים מקללים גם כן. השיח בכנסת חייב להיות מכבד. הדוגמה האישית שההנהגה נותנת היא נוראית. אני חושבת שיש אלימות מכל הכיוונים. הייתה לנו הפוגה מהאלימות הזאת במשך כמה חודשים רק כשנלחמנו על חיינו".
"לקבל את המציאות זה לא קל, אבל יש בי השלמה"
"אי אפשר להתעלם מזה, ואין איך להתחמק מזה - צריך לעשות טיפול מהשורש", ביקשה חיים לציין. "אני חושבת שאי אפשר לעשות את הטיפול הזה עם הממשלה הנוכחית, כי גם היא נגועה בשיח אלים מאוד. לכל מילה יש פנייה לפעולה אקטיבית, ומבחינתי זאת הסכנה הגדולה. אני והמשפחה שלי בעבודה מאוד חזקה תודעתית - אני אלופה בלספר לעצמי את הסיפור מנקודת מבט אחרת. אני לא נולדתי ב־7 באוקטובר כאדם רוחני, אני רכשתי הרבה מאוד כלים במהלך שלושים השנים שלי כאחות לטיפול. אני עמוק מאוד בעולם הזה של התמיכה. לקבל את המציאות זה לא קל, אבל יש בי השלמה".
לסיכום אמרה: "אני מקבלת מיותם הרבה מאוד מסרים, וזה עוזר לי מאוד. אני לא דתייה, אבל יש בתוכי מקום שמבין שאני לא היחידה שגורמת על המציאות שלי, יש דברים שהם גדולים ממני - התחברתי מאוד למקום היהודי שבי, פתוחה מאוד לקולות שפעם לא הייתי מוכנה לשמוע. אחרי ה־7 באוקטובר נפתח לי משהו בלב - לאהוב את עם ישראל".
עריכה: דוד זבולוני
