הבת הקטנה והאהובה של אימא
מרסל סיפרה על הקשר המרגש והבלתי ניתק בין אם לבתה: "התחבקנו והיא אמרה לי "אימא, את יודעת שאני אוהבת אותך קצת?"
מרסל שיתפה בסיפור בין אם לבתה. היא תיארה את ההליכה של השתיים לגן שעשועים המקום הכי תמים ונוח. שם השתיים הבינו את גודל האבה ביניהן.
"אתמול שיחקתי עם הבת שלי מחבואים בגן השעשועים ובכל פעם היא הסתתרה באותו המקום, מחוץ לגדר של גן השעשועים, מאחורי המזרקה ולא הסכמתי לה לצאת מהגדר, והיא יודעת שאני אוסרת עליה כי זה מסוכן ובגן השעושעים יש מספיק מקום אבל העלמתי עין, ועשיתי עצמה מחפשת אותה זמן ארוך ממאוד ובהתחלה היא צחקה, כשחיפשתי מאחורי המגלשה היא חייכה בשובבות כשחיפשתי מאחורי הנדדה גם כשחיפשתי מאחורי הקורסלה שמעתי אותה מצחקחקת"
וכשלא יצאתי מגן השעושעים ולא הלכתי לברזיה ראיתי אותה קצת חוששת ועברה עוד דקה והיא חששה יותר וקראתי בשמה והיא כבר הייתה ממש מודאגת והחלה להתקרב אליי, לא יכלתי להמשיך עם המשחק הזה יותר מדי הסתכלתי אליה ועשיתי מזה צחוק, היא נרגעה ויצאה ממנה פר צחוק גדול, עטפתי אותה בידיי, הרמתי אותה למרות שלא מזמן אסר עליי הרופא כי הוא אמר שאחרי ניתוח זה יכול לגרום לבקע והתיישבנו שתינו על הנדנדה הגדולה, השמש בדיוק שקעה "ראית שכמעט לא מצאתי אותך?" שאלתי אותה "אל תלכי רחוק מדי ממני" אמרתי "אני צריכה למצוא אותך תמיד" ברגע ההוא היא הבינה משהו והבנתי גם אני, אני חייבת למצוא אותה תמיד. התחבקנו והיא אמרה לי "אמא, את יודעת שאני אוהבת אותך קצת?"
