בפתח התוכנית מרסל מוסרי חשפה את הקשיים האישיים שלה עם מחיר המלחמה שמשפיעה על כל בית בישראל בתשעת החודשים האחרונים. מרסל שיתפה בדיכאונה בעקובת המצב, במחשבותיה. היא מקווה לעתיד יותר בקרוב ושהחטופים יחזרו סוף סוף הביתה.
"אני לא יודעת, לא שאני מפחדת לבדל אותי משאר האנשים בארץ, אבל יש פה מישהו שהוא לא בדיכאון? יש פה מישהו שמפיק את אותה ההנאה מדברים כמו בעבר? יש פה מישהו בלי סיוטים בלילה? מישהו שבתשעת החודשים האחרונים שנתו לא נדדה? שלא חלם לפחות פעם אחת על פלישה או שחוטפים אותו או שמתעללים בו? מישהי שטריגרים לא עולים לה? נראה לי שכולנו בדיכאון קל, בינוני או קשה. ושום אור לא נראה באופק", אמרה.
אז אנחנו מנסים להאחז בטוב, בתינוקות חדשים שנולדים, בשירים יפים שיוצאים, במעשי חסד של בין אדם לחברו, בימי הולדת, ים, טיולים בשבת, אבל הכל טרי, מבעבע ומדמם, שום דבר לא כמו שהיה וספק אם יהיה בזמן הקרוב. וכשכבר קורה משהו טוב אנחנו מרשים לעצמנו לרגע לחייך ואז הרשתות, החדשות, וזכרון אחינו, ילדנו, חטופינו, שום צף ושוב הכל משחיר", הוסיפה.