מרסל התייחסה בפתח תוכניתה למצב הקשה במדינה בעקבות המלחמה המתמשכת: "בכל בוקר מחדש אני משננת לעצמי שהעצב, אין לו סוף. יש דרכים טובות יותר להתעורר בהן, בטח לא עם מחשבה פסימית כזו, אבל זה ישאר ככה, לפחות בתקופה הנוכחית. ככה עובד לי, אני פחות מופתעת ונפצעת".
"אולי זה יישמע קלישאתי, אבל לעצב, אין לו סוף, כמו הים. הוא היה פה מאז ויישאר עד אחרי הנצח. קשים על כולנו הימים האלה, מדינה צעירה שסופגת כל כך הרבה חבטות ושוב עומדת על רגליה. בכל פעם כשמגיעה תקופה רעה כזו של חוסר אונים, של הכרה והבנה שהחיים חזקים יותר ממך, אני מחפשת לברוח או לפחות לנוח. אני נחה אצל הכתיבה".