ילנה טרופנוב, אשר שוחררה משבי חמאס ובנה סשה נמצא עדיין בשבי, שיתפה בתחושותיה לאחר 300 ימי מלחמה: "כשהגענו ליום המאה שאלתי איך הגענו לזה. והנה היום ה-300 ואנחנו באותו מצב. השבויים עדיין שם. בני הערובה עדיין שם. גם הבן היחיד שלי".
על בנה החטוף אמרה: "העדכון האחרון עליו יצא כששחרר הג'יהאד האסלאמי שני סרטונים במאי. זה העדכון האחרון שיש לי. לפחות בפלג הגוף העליון שלו, הוא לא נראה פצוע. מה שרואים בסרטון הוא שנתנו לו לקרוא מהדף וזהו, ובסוף אמרו לו לפנות למשפחה וזה מה שהוא עשה. המסר שלי לסשה: תמשיך להיות חזק. אני עושים הכל בשביל להחזיר ואתך. אל תאבד תקווה. אתה חוזר אלינו בעזרת השם. אנחנו מחכים לך".
בהמשך תהתה טרופנוב: "מה החיסול אומר על העסקה? האם זה מקדם את העסקה או מרחיק אותה. אני מתפללת ומקווה לטוב. אף אחד לא יודע לאן זה יתפתח. הרבה דאגה, הרבה חששות אף אחד לא יודע להגיד לנו את זה".
ילנה סיפרה על ימיה בשבי החמאס: "הייתי עם דניאל אלוני והבת שלה, אמיליה. היינו שבועיים בדירה ואז הורידו אותנו למנהרות כשהתחילו ההפגזות הכבדות. טיפלנו בילדה שלה, וניסינו להפוך את החוויה שהל לפחות קשה. סיפרנו לה סיפורים ודיברנו איתה. דניאל ואני לא הכרנו בכלל, ועכשיו אנחנו חברות ממש טובות. לא היה יותר מדי מה לעשות שם". בימיה בשבי היה מנותקת מהחדשות בארץ: "לא שמעתי מה קורה בישראל. רק בימים האחרונים נתנו לנו לראות טלוויזיה בערבית. כשהיינו שם לא ידענו כלום. שמענו רק מה שאמרו לנו המחבלים ולא ידענו אם להאמין או לא".
וכיצד נראים חייה כיום? "אני נמצאת בבית מלון. כשהשתחררתי העבירו אותנו למלון ליד בית חולים שיבא. אני,אמא וספיר לא זזות משם עד שבעזרת השם הבן שלי יחזור. אני עכשיו בדרך לניר עוז. אני משתדלת להגיע לשם פעמיים בשבוע. אני ובעלי טיפלנו בחתולי רחוב שם, נשארתי רק אני אז אני משתדלת להגיע ולהאכיל אותם. בית אין לי. הבית נשרף".
היא סיפרה על האהבה שהיא מקבלת בכל מקום: "לכל מקום שאני הולכת אליו. פגשתי חיילים פצועים קשה שאמרו לי שהם היו עושים את אותו הדבר בשביל החטופים. הייתי בירושלים וגם שם אמרו שהם אתנו. העם אתנו. כשאני הולכת ברחוב ומזהים אותי ניגשים ומחבקים אותו ומחזקים. זה נותן לי כוח. זה והתפילות".
עריכה: אחיעד לוק