הגולן מטווח בימים אלה לא פחות מהגליל. לאחר האסון הגדול במג'דל שמס, שוחחו פרופ' אריה אלדד ורון קופמן עם אורי קלנר, ראש המועצה אזורית גולן, על תחושות התושבים.
"אנחנו חזית כמו כל מדינת ישראל, תשעה וחצי חודשים של מלחמה", אמר קלנר והרחיב בנושא: "אנחנו בגולן מטווחים כבר הרבה זמן. נכון שזה התגבר מאזור מרץ-אפריל האחרון, אבל זה היה גם מתחילת המלחמה. פחות שמעו על זה, כי היו נפילות בשטחים פתוחים ולא היו נזקים. לצערנו צעקנו על זה לפני שהתחילו האסונות הקשים אצלנו עם מאיה וניר ברנס שנהרגו, ולאחר מכן 12 הילדים שנהרגו במג'דל שמס השבוע", הסביר.
אז מה עושים? על פי קלנר, נאחזים ביישובים שלנו: "החיזבאללה לא יזיז אותנו, והמשימה שלנו להישאר. אנחנו אחרי עשרות שנים שבהן חשבנו בדרך מסוימת. הדרך הזאת ב-7 באוקטובר התנפצה לנו בין העיניים. אנחנו פה כדי להישאר פה, וניאלץ לצערנו להילחם על האפשרות לחיות פה. נילחם בזה שנישאר ונתיישב, ונילחם בזה שנחזק את הצבא".
לדבריו, "אנחנו שם יחד עם כל עם ישראל באתגר הענק הזה של מלחמה שנכפתה עלינו". הוא הפנה את המבט לכיוון מזרח: "יש פה תמנון איראני, הוא הראש ששולח לפה זרועות. מאחוריו יש קו עולמי חדש שמגיע מרוסיה ומסין, כשאנחנו מסתכלים על זה".
ראש המועצה סבור כי צה"ל וממשלת ישראל צריכים לתת את ההנחיה לעבור את הגבול: "להילחם ולשלול יכולות. מ-7 באוקטובר אנחנו לא מסתכלים על הכוונות של הצד השני אלא על היכולות שיש לו. היכולות שיש לחיזבאללה הן כאלה שלא מאפשרות לנו לחיות בשלום ובשקט בצפון - לא בגליל ולא בגולן".
בהמשך השיחה סיפר על מה שעובר על התושבים במועצה שלו: "יש מנעד מאוד גדול, ואת כולו אנחנו מחבקים. יש תושבים שמפחדים לנסוע בצירים לאחר רצח הזוג ברנס, ויש תושבים שחוששים לשלוח את הילדים בצירים האלה לקייטנות ולבתי הספר. אנחנו כבר מסתכלים על ה-1 בספטמבר".
שאלת המיגון עלתה, והוא ענה עליה כך: "אין לנו אוטובוסים ממוגנים. המיגון של עצמנו לדעת לא נכון, צריך להתקיף ולא למגן".
עם זאת היה חשוב לאורי קלנר לשבח את החוסן של התושבים באזורו: "מן הצד השני יש הרבה מאוד אנשים שאומרים שאנחנו לא זזים מפה ולא נותנים לחיזבאללה לנצח". הוא סיפר על מקרה מעורר השראה שחווה השבוע: "אחרי ההלוויות דיברתי עם אבא ממג'דל שמס שבתו נרצחה, אבא שאני מכיר שנים רבות. ואני אומר לו 'בוא תעלה לתקשורת, ספר שאתם לא זזים מפה'. הוא ענה לי 'מה פתאום? מי מדבר על לזוז מפה. זאת בכלל לא שאלה'. אנחנו יחד במדינת ישראל מבינים שאנחנו לא זזים מפה, אין לנו לאן ללכת. נכפתה עלינו מלחמת אין ברירה. זה קשה וזה מפחיד, כי אנחנו חוששים לחיינו ולחיי ילדינו, אבל זו המציאות ואנחנו נלחמים בה".