שישה ימים לאחר טבח 12 הילדים במג'דל שמס, ולאחר חיסול רמטכ"ל חמאס בתגובה, שוחחו הפרופסור אריה אלדד ורון קופמן עם תא"ל (מיל) אמל אסעד, לשעבר סגן מפקד היק"ל על המצב הנפיץ, ועל התחושות בחברה הדרוזית לאור ההתפתחויות האחרונות.
בפתח השיחה אמר אסעד מהם סדרי העדיפויות הנכונים בעיניו: "נקמה היא לא תכנית עבודה, ואנחנו לא צריכים לשאוף לנקום. אנחנו צריכים לעשות טוב למדינת ישראל. הדבר הראשון: להחזיר את החטופים. את השאר נעשה אחר כך", אמר אסעד והוסיף, "חשוב לזכור שהאנשים האלה, כל מי שהשתתף בפיגוע הנוראי ב-7 באוקטובר בן מוות. אבל אין שום דבר יותר חשוב החטופים בעזה. אלה אזרחים שנחטפו מביתם"
סינוואר לא חסין מבחינתו, אך שחרור החטופים חשוב לו יותר: "אם אעמוד מול סינוואר ואני יכול להרוג אותו, אהרוג אותו. אבל אני עכשיו צריך לעשות עדיפויות. אם עכשיו אני יודע שברחוב סלאח א-דין מספר 20 יש חטופים, ובסלאח א-דין מספר 15 יושב סינוואר, אשאיר אותו לאחר כך. 300 שבויים יושבים כמה דקות נסיעה שהן מרחק כמה שנות אור. עופר קלדרון ביקש מביתו סהר שתילחם עליו. זה נשמע לכם בסדר?".
הוא נימק: "מה תפקידה של מדינה? לשמור על האזרחים שלה. החמאס ניצח. מי שחושב שהוא לא הביס אותנו ב-7 באוקטובר טועה. וכעת אנחנו צריכים להחזיר את החטופים, לדאוג שאזרחי הדרום יחזרו לביתם, אותו דבר לצפון. נעשה איפוס מחדש למצפן שאין לנו. אנחנו נראים כמו עדר של ג'וקים שהכניסו אותו לתוך בקבוק".
את הטבח במג'דל שמס הגדיר מפקד היק"ל לשעבר כקשה להכלה: "ראיתי 12 ארונות של ילדים, ואתה רואה את החללים הגיבורים שאנחנו משלמים. העדה הדרוזית שילמה בכל חודש יותר מ-2. נפלו לנו 11 חיילים ו-12 ילדים". ולמרות המחיר הקשה, אסעד סבור כי מדינת ישראל חוטאת ביחסה לחברה הדרוזית: "נשמע לכם הגיוני שאנחנו צריכים לבקש שוויון והכרה? אני מתבייש שמישהו מהעדה מבקש להיות שווה, להיות שייך. ממי אבקש את זה? אני בניתי את המדינה הזאת, אני מגן עליה. מה אני צריך לעשות כדי שתיתן לי את הזכות להיות אזרח פה? מה עוד צריך להוכיח ולמי?"
כשנשאל מה הוא חושב על התקציבים ששר האוצר הנוכחי מעניק להתנחלויות, ביחס להיעדר המשאבים המגיעים לחברה הדרוזית ענה: "סמוטריץ' הוא רק סימפטום, זה לא רק הוא. אני מאשים את המנהיגים שלנו, של העדה, שהסתפקו בפירורים וכיבודים וארוחות ערב. יש פה צעירים שרוצים לחיות, רוצים קורת גג. אנחנו לא צריכים כל הזמן לבקש שיחברו אותנו לחשמל, הדור הצעיר כבר לא יסכים לזה".
הוא המשיך בביקורתו: "אנשים שהם מופת, בצבא באקדמיה במשרד החוץ, ובמקום להתקדם אנחנו הולכים אחורה ומקטרים. איפה את מדינה? תעשי תכנון, תעשי בנייה, תגידי לאנשים – יש לכם שטחים, אנחנו נבנה לכם. לא יכול להיות שב-75 שנה לא נבנה ישוב דרוזי אחד. 43 שנה אני בעוספייה, ולא נבנתה אף שכונה לזוגות צעירים או חיילים משוחררים. אין תכנון ואין בנייה. שולחים קנסות וצווי הריסה. ואיפה המדינה? היא בונה בשטחים. שיבנו שם כמה שהם רוצים, אבל בהחלט כממשלה, אתה יכול להסדיר גם את העניין הדרוזי בעשר דקות".
עריכה: אחיעד לוק