"אנחנו נלחמות עד שקרינה תצא"
לפני 10 חודשים נחטפה קרינה ארייב מהבסיס שבו שירתה לעזה • אחותה וחברתה הטובה התארחו באולפן של שכניק וסיפרו על הגעגועים העזים והחיבור למוזיקה
בבוקר 7 באוקטובר הספיקה קרינה ארייב לשלוח הודעות לבני משפחתה ולחברותיה במהלך פשיטת המחבלים על הבסיס בנחל עוז, ומאז לא שמעו ממנה. ארייב היא אחת מהתצפיתניות שנחטפו לעזה, וסרטון שלהן שהופץ ברשתות החברתיות הצליח לטלטל לבבות רבים. בשל כך ביקש רז שכניק להזמין לאולפן את אחותה סשה ארייב ואת חברתה הטובה לינוי פימה, שיעניקו למאזינים נקודת מבט חדשה על האישה הצעירה שכבר עשרה חודשים נמצאת בשבי החמאס יחד עם חברותיה ומייחלת לשוב הביתה.
בתחילה הודה שכניק כי הוא מאוד מקווה שארייב מצליחה למצוא דרך להאזין לתוכנית המוקדשת לה, שכל כולה תואמת לקו המוזיקלי האהוב עליה. השיר הראשון שהתנגן ברקע היה 'כל הזמן הזה' של רביד פלוטניק. פימה סיפרה כי חברתה הטובה הייתה מאזינה לו בכל הזדמנות. "כשהיא הייתה עצובה או עם פחות מצב רוח, היינו יוצאות לסיבוב באוטו ושמות את השיר הזה. זה שיר שהיה נותן לה המון כוח. היא אהבה את רביד פלוטניק, ואת השיר הזה במיוחד". אחותה סיפרה כי היא הוציאה רישיון נהיגה בגיל צעיר, וכבר בכיתה י"ב נהגה.
"בדיוק אני ולינוי דיברנו בדרך על זה שקרינה היא ילדה של בית. היא זהירה ומאוד אחראית, ואנחנו שואלות איך זה נפל עליה, זה פשוט לא קשור. היא נחטפה כשהייתה בת 19, וציינה את יום הולדתה ה־20 בשבי ב־4 באוגוסט. בהתחלה חשבנו שביום ההולדת שלה היא כבר תהיה פה", אמרה האחות הכואבת.
"זה כל כך לא קשור אליה", הוסיפה פימה, "היא הילדה הכי טובה וטהורה שיכולה להיות. היא אחת כזו שדואגת קודם כול לאחרים ואחר כך לעצמה. ילדה של אור. היא נותנת כל כך הרבה לאחרים. היא כזו שאוהבת לרקוד, לשמוח, לשמוע שירים". בהמשך נזכרה בשיחה האחרונה שלה עם חברתה הטובה ואמרה שבאותו היום היא כתבה לה ולחברה נוספת את ההודעה הבאה: "מחבלים, יריות, אזעקות, אני אוהבת אתכן". "אנחנו לא כזה הבנו מה הלו"ז", הסבירה.
באותו הבוקר הקשה מנשוא גם בני משפחתה של התצפיתנית קיבלו ממנה הודעות. אחותה סיפרה כי באותו הבוקר היא כתבה להם שלא להגיע לבסיס שבו שהתה. "היא נתנה לנו ממש דיווח על כל מה שהתרחש. 'יש חייל חטוף, טנק יורה, המחבלים פה, יש צעקות, ערבית'. היא כתבה שהמחבלים הגיעו והספיקה להיפרד. האמת שערב לפני האירוע לינוי הגיעה אלינו וארגנה לה מתנות על המיטה. הן עדיין על המיטה. מחכות".
מוזיקה שמחברת לבבות
ארייב, שהתגלתה כחובבת מוזיקה שחורה, השפיעה רבות על אחותה ועל הטעם המוזיקלי שלה, שסיפרה שבזכותה היא החלה להאזין גם לשירים של פלוטניק וטונה. "היא אוהבת את הז'אנר, שמעתי את מה שהיא שומעת, ואהבתי את זה". אין כל ספק, מוזיקה מצליחה להשאיר אותנו קרובים גם במרחק רב.
סשה, אחותה, סיפרה כי בתקופה האחרונה היא מוצאת את עצמה שומעת רחש בבית, ובטוחה שזו היא. "לפעמים כשאני עוברת מהסלון לחדר שלי ואני לא רואה אותה יושבת ליד השולחן שלה, וזה מכה בי. אני ככה מבינה מה הסיטואציה שאנחנו חיים בה כל פעם. אי אפשר להתרגל לזה. אי אפשר. אתה רוצה לספר לה משהו ואתה לא יכול".
עוד הוסיפה: "יש לנו מערכת יחסים מטורפת. אנשים אומרים שאנחנו לא יכולות להיות אחיות כי אנחנו לא רבות על בגדים. אפילו לינוי תעיד – לפעמים הן מכינות יחד אוכל, ואחותי הייתה מגיעה אליי לחדר ושואלת אם אני רוצה קצת. היה לה מאוד קשה בתפקיד, אבל היא התאהבה בו. יחד עם זה בא הפחד. היא אמרה שיש לה גורל של אנשים בידיים שלה".
פימה ביקשה לספר שלפעמים היא רוצה להתקשר או להקליט לחברתה דברים, אבל אז היא קולטת מה המציאות שנכפתה עליה. "אנחנו בעולם אחר. היא בשבי. אי אפשר להתרגל לזה אי אפשר להתקדם. אי אפשר כלום. החיים נעצרו. כמה זמן לפני השבעה באוקטובר היא אמרה לי ולעוד חברה שתהיה מלחמה, ואנחנו לא ממש האמנו". אחותה התייחסה לדברים וטענה כי היא נפגעה. "הם שמו אותה בתפקיד מסוים אבל לא הקשיבו לה. לפעמים היא הייתה אומרת 'בשביל מה אני פה?'. היא חזקה, והיא שורדת, היא חייבת לשרוד".
תמיד חשבת שזה עולם משוגע
יום הולדתה של ארייב חל בתחילת חודש אוגוסט, והדבר העלה לא מעט שאלות בקרב חבריה אבל גם בקרב תושבי ישראל. איך ילדה בת 20 אמורה לשרוד במציאות כזו? "ילדה בת 20 אמורה לחגוג יום הולדת בשבי? זה לא דברים שילדה צריכה לחוות", אמרה חברתה. בהמשך התנגן השיר 'עולם משוגע' של טונה, ואחותה ביקשה להתייחס לנעשה ואמרה: "אני לא חושבת שיש מישהו במדינה הזו שחשב על תרחיש של חטיפה. זה הזוי".
לפני כשלושה חודשים הזדעזעה מדינה שלמה עמוקות מסרטון התצפיתניות שארייב צולמה בו. הסרטון המחריד צולם באמצעות מצלמות שהמחבלים נשאו עליהם, ובו מתוארים דברים קשים שהצעירות עברו – עוד כשהיו בגבולות מדינת ישראל. "כשאמרו לנו שיש תיעוד אנחנו הגענו לצפות. קיבלנו תגובות מאנשים ששאלו 'למה פרסמת את זה?', הם אמרו שזה קשה וכואב. זה היה תיעוד מיום החטיפה, וכשאין לך כלום אתה רוצה לדעת את הכול", אמרה האחות בגילוי לב.
בהמשך סיפרה כי ישבה יחד עם אביה לצפות בסרטון שוב ושוב, ואילו אימה לא הייתה מסוגלת לצפות בו. "רק אחרי כמה שעות עיכלנו את מה שראינו. לראות את התיעוד אחרי שהיא דיברה איתנו – זה מנותק מהמציאות. ראינו כמה מחבלים היו שם. ראינו שיש להם זמן להתפלל ולאכול, ואתה מבין שהיא ישבה שם הרבה אחרי שתפסו אותה. ראיתי חצי השלמה עם המצב. היא הבינה מה מתרחש, אבל לא היה לה מה לעשות עם זה. כל הבנות ישבו מול הגופות של החברות שלהן".
"קרינה, אם את שומעת, קבענו לך לו"ז"
שכניק לא יכול היה להישאר אדיש לשיתוף המטלטל והבטיח שברגע שקרינה תשוב ארצה היא יכולה להגיע לאולפן, לבחור את השירים האהובים עליה ולשתף בנקודת המבט שלה. "קרינה, אם את שומעת, קבענו לך לו"ז", אמרה אחותה. לאחר מכן התנגן שיר נוסף מבית היוצר של טונה - הפעם היה זה 'בסיבוב', בביצוע משותף עם צליל דנין. השתיים סיפרו כי היא הכירה את השיר מהחברות שלה, התצפיתניות שהיו איתה בבסיס. לדבריהן, היא אמורה להשתחרר מהשירות הצבאי בחודש אוקטובר הקרוב ולצאת לאזרחות. "תכננו לטוס. אמרנו שנמצא יעד כשנתקרב לתאריך", סיפרה חברתה. אחותה הוסיפה שבגלל שהן לא טסו יותר מדי, אלא רק פעם אחת עם המשפחה, הטיסה זה דבר גדול בשבילה. "היא רצתה להתפתח גם בתחום הביוטי, כי יש לה את זה", שיתפה אחותה, "וגם ללמוד פסיכולוגיה כי היא אוהבת אנשים".
כשנשאלו השתיים איך לדעתן מצליחה ארייב לשרוד את התופת שהיא עוברת כבר תקופה כל כך ארוכה, סיפרה אחותה כי יש לה ידיעה, הרגשה פנימית, שאין מישהו שיכול לכבות את האש של אחותה. "היא שורדת. ברור שהיא מפחדת ורוצה להיות בבית, אבל היא יודעת שהמשימה שלה זה לשרוד ולהיות טקטית". בהמשך ביקשה להוסיף: "יש כוחות שאנשים מגלים כשהם מגיעים לנקודה כזו, ואני יודעת שהיא הגיעה לזה. אני כל הזמן שולחת לה כוחות. אני יודעת ששום דבר לא ישבור אותה".
רגע לפני סיום התוכנית סיפרה חברתה הטובה על הגעגועים שעוטפים אותה בכל רגע, ואמרה: "אני מתגעגעת בטירוף. איך היינו שומעים שירים באוטו וצועקים יחד. זה פשוט עצוב, עצוב שזה ככה. אם היא שומעת את זה אז שתהיה חזקה. אנחנו נלחמות עד שהיא תצא". אחותה ביקשה לחזק אותה מרחוק ופנתה למאזינים: "אני מקווה שהצלחתם להתחבר לקרינה מהשירים ולהבין קצת את האיכותיות שלה".
עריכה: עדן בן ארי
