"רבע שעה מהבית, המחבלים השיגו אותו"
אורי דויטש, אביו של יהונתן דויטש שנרצח בפיגוע סמוך למחולה: "לא מאשים אף אחד" • עוד סיפר על ההחלטה לעכב את לווייתו בשל הרצון שיוכר כחלל צה"ל
יהונתן דויטש, צעיר בן 23 מבית שאן, שהשתחרר לא מזמן משירות במגלן ולחם במילואים במשך מספר חודשים, נרצח אתמול (א') בפיגוע הירי סמוך ליישוב מחולה. אורי דויטש, אביו, שוחח עם ינון מגל ויאיא פינק וסיפר על תחושותיו בעקבות התקרית הטרגית.
"יהונתן שירת מתחילת המלחמה ביחידת מגלן", סיפר. "בהתחלה הוא לא הצליח לעבור את הגיבוש אך לא ויתר, הלך לגיבוש צנחנים ומשם משכו אותו למגלן. הוא החל את השירות שלו במקום לא קל והתמודד עם הקשיים הפיזיים והמנטליים בעבודה יומיומית, הצליח להיות נווט מאוד מקצוען וטוב. מ־7 באוקטובר הוא נלחם, קפץ מול כולם בבוקר השבת. הסעתי אותו לטרמפ, הם נסעו לנחל עוז, ושם הוא עבר בית בית בטיהור ונלחם כמו אריה. הוא סיפר לי שתוך כדי ניסה לדפוק לאנשים על הממ"דים והם לא הסכימו לפתוח, לא האמינו שזה הוא. באיזשהו שלב מישהי פתחה לו את הדלת והוא ליווה אותם. הוא איבד את הכול במלחמה, את הארנק והדרכון, אבל את השרשרת שהיא נתנה לו הוא לא איבד".
"עניין אותו להתנדב"
עוד הוסיף: "יהונתן יצא יום אחד מרפיח לפני חודשיים ונתן לארוסתו את השרשרת, אחרי זה חזר להילחם. אמונה לקחה את השרשרת ועשתה מזה תמונה עם מסגרת שכתוב עליה 'כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו'. הוא לא השקיע בלימודים, לא כל כך עניין אותו, אבל עניין אותו להתנדב. עברנו לבית שאן לפני תשע שנים, וכל המשפחה שלי נכנסו איתי לשליחות החינוכית, הוא היה שותף עכשיו בפורום תקוותנו ששם למטרה לחבר את חלקי החברה. הוא ואמונה ארוסתו היו אמורים להתחתן בעוד חודשיים. הוא השתחרר ב־31 ביולי. עשינו כהורים מסיבת שחרור לילדים, בירכנו יחד את ברכת הגומל, עמדנו מחובקים, היינו בטוחים שיהונתן במקום אחר עכשיו. פה, רבע שעה מהבית, הוא נסע לריאיון עבודה בכביש 90 ליד מחולה, מחבלי חמאס השיגו אותו".
"אני לא יודע בדיוק מה קרה", תיאר אורי, אביו של יהונתן, את בוקר הפיגוע. "היה רכב שירה, בהתחלה רכב אחד, והמשיך להתקדם. יהונתן לא ידע על הפיגוע. ממה שאני משער, הוא היה חמוש, יכול להיות שהוא סימס, הוא עמד בתחנה, ומישהו כנראה ביקש ממנו טרמפ. הוא עצר, והמחבלים עברו עם הרכב וריססו אותו. לא היה לו סיכוי, זה קרה במקום. אני לא מאשים אף אחד, אין פה מישהו שרצה שזה יקרה. יש בי כעס גדול על הסיטואציה ולא על מישהו או על משהו. אני כן יודע שאנחנו מצטרפים למשפחה גדולה מאוד של אנשים שנתנו את כל מה שהם יכולים למדינה ולעם המקסים שלנו, וזה מחייב אותנו להיות יותר טובים ומסתכלים על הטוב. אנחנו שישה ילדים, יהונתן היה הבכור".
בסיום סיפר על החלטת המשפחה לעכב את הלוויית בנו בעקבות הרצון שיכירו בו כחלל צה"ל: "יהונתן תמיד חשב איך לשפר, וזה המוטו בעיניי שמלווה אותנו כמשפחה וליווה אותו בחיים הקצרים אבל המלאים שלו. הלוואי שכולנו נלך בדרכו שלו. אנחנו מאוד מבקשים שיוכר כחלל צה"ל, זה נמצא על שולחן ראשי הצבא. אנחנו לא מבקשים זכויות אלא הכרה, בשבילו. הוא נלחם בעזה עד לפני שבועיים, ויש לו מילואים בעוד שבוע. מגיע לו שיוכר כחלל צה"ל".
עריכה: מיכל קדוש
