"פונים לרה"מ מכל כיוון - אל תטרפד לנו את העסקה"
דניאל אלוני, שנחטפה עם בתה לרצועה ושוחררה לאחר 49 יום בשבי, על הפסגה בקטאר: "חוששים שאם העסקה לא תצא לפועל הפעם, יכול להיות שפספסנו"
דניאל אלוני נחטפה לרצועת עזה לצד בתה אמיליה מבית אחותה בניר עוז בבוקר השבת השחורה, והשתיים שוחררו לאחר 49 בשבי חמאס כחלק מעסקת החטופים הראשונה. אלוני שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב בסיום התוכנית, ותיארה את תחושותיה על רקע המגעים לכינון עסקה נוספת והפסגה בקטאר. בהמשך, הפצירה ברה"מ לא לוותר על ההזדמנות הזו, שעלולה להיות האחרונה.
"אנחנו עוקבים בקפידה אחרי החדשות והדיווחים, וכל מה שמתנהל מאז שאנו יודעים שיש סיכוי לעסקה", תיארה. " קראתי אתמול שבכיר בבית הלבן אמר שרוצים להגיע לעסקה, שיש מומנטום, שיש התקדמות ב־48 השעות האחרונות, ההתקדמות הראשונה מזה חודשים. מרגיש שמנהיגי המתווכות מרגישים שאנחנו באנד גיים, ושיכול להיות שזו ההזדמנות האחרונה שלנו להגיע לעסקה ולהביא את החטופים והחטופות הביתה. פונים לרה"מ מכל כיוון ומכל עבר - אל תטרפד לנו את העסקה. כמו שאחיו יוני ז"ל העניק אולי במותו חיים לאנשים שנשבו באנטבה בזמנו, אנחנו מצפים שרה"מ ינהג בדיוק באותה מוסריות מדינית וערכית כפי שאחיו נהג. אנחנו באמת חוששים שאם העסקה לא תצא לפועל הפעם, יכול להיות שפספסנו וזה עלול להביא באמת למותם של החטופים שעודם בחיים נכון להיום".
בהמשך הודתה כי היא ומשפחתה לא מקבלים ליווי מנציגי הממשלה, ואמרה: ""העבודה בשטח היא שאנחנו ניזונים מגופי התקשורת בדיוק כמו שאר העם, אף אחד לא יוצא אלינו בקריאות הרגעה ובנימה אופטימית, כל המידע שאנחנו מקבלים הוא לגמרי כמו שאר האנשים. יש ליווי ברמת המעטפת שיהא כולה אנשי מקצוע וטיפול וקציני צבא. זה לא היה מעולם ברמה של להגיד אם מתרחשים דברים מתחת לרדאר, לצערי לא, אין הבחנה בינינו לבין השאר. זו המחויבות המדינית, המוסרית והערכית שלנו כמדינה, כעם, כאומה להחזיר את כולם הביתה, את אלו שבחיים להחזיר למשפחות ולשיקום, ואת החללים לקבורה מכובדת למשפחות שלהם. אין דבר יותר חשוב מלהחזיר את כולם הביתה".
"זה לא פרק שאנחנו יכולים לשים מאחור"
"השבי שלנו לא נגמר, כל עוד המשפחה שלנו בשבי הנושא מאוד נוכח וקיים בגלל שיש את אחותי ובנותיה שלא קיבלו עדיין את אביהן, ודאי שאנחנו חיים ומדברים את זה כל הזמן", הבהירה אלוני, ששוחררה בעסקת החטופים הקודמת. "זה לא פרק שאנחנו יכולים לשים מאחור. בתי אולי במצב קצת יותר טוב כי לא נשאר לה שם מישהו מהמשפחה הגרעינית אז היא מעכלת את זה קצת אחרת. אבל היא חיה את זה, רואה את הדיבורים, שבוע שעבר לקחתי אותה בפעם הראשונה בתשעה באב לכיכר החטופים, והיא ישבה ותיארה בביתן של בארי את הגעגועים למשפחה. ככל שמתרחקים מהיארוע אולי היא קצת פחות ופחות מדברת אבל זה יוצא בדברים אחרים, הפחדים מאנשים בעלי חזות מסוימת, אין לנו שום אפשרות להניח את זה בצד כל עוד הסיפור הזה לא יגיע לסיומו".
עריכה: מיכל קדוש
