גדעון פרי, מאבטח בן 38 מהיישוב קדומים, נרצח אתמול (א') בפיגוע במפעל באזור התעשייה בראון הסמוך. חיים אטיאס, חברו הקרוב ושכנו של פרי ז"ל, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפר עליו בעצב.
"גדעון היה קצין במילואים, לחם בעזה ובצפון מ־7 באוקטובר, הבעל של אלה, חבר, שכן, איש נתינה עם לב ענק", תיאר. "לא במילים, במעשים, רק במעשים. אין אדם - ואני מכיר את גדעון מעל 20 שנה ואשתי מכירה אותו מעל 30 שנה, הם גדלו יחד - אין אדם שלא ביקש ממנו עזרה וגדעון לא נרתם. זו פשוט תופעה שקשה להסביר במילים. לכן האובדן כל כך גדול, אובדן של טוב, נעלם טוב מהעולם".
בהמשך הודה: "זה פשוט לא נתפס. זה צער של עם ישראל כולו, כי נגמר טוב בעולם. זה הכאב. אנחנו שכנים 23 שנה. רק בשבת האחרונה אחר הצוהריים דיברתי איתו. לא חשבתי בחלומות הכי גרועים שלי שזאת תהיה השיחה האחרונה שלנו. זה לא נתפס, זה לא הגיוני. אני לא מכיר את הפרטים, אך אזור התעשייה נמצא בכניסה לקדומים. נכנסים מדי יום מאות פלסטינים לעבודה, וגדעון עבד כמנהל המפעל. אני הייתי תוך כדי מילואים בדרום, התחלתי לשמוע ידיעות וידעתי שהוא שם. אחרי 2,000 שנות היסטוריה אנחנו עדיין חוששים, מצד שני אין ברירה, זה אזור תעשייה שהוא חלק מקדומים, אך הוא מחוץ ליישוב".
"ודאי שאנחנו חוששים ומתריעים על זה", טען אטיאס. "מאז 7 באוקטובר יו"ש הפכה להיות כמו יישובי העוטף, ואנחנו מתריעים וצועקים ומתחננים לראשי הצבא - האסון הבא הולך להיות פה. ומי שחי פה - מצד אחד ברוך השם, יש לנו פה חיים, ילדים, אנחנו ממשיכים בעשייה ובשגרה, ממשיכים לפתח. דין שכם כדין רפיח, דין קלקיליה כדין אל בלאח, דין טולכרם כדין עזה - לאסוף כלי נשק, להרוג מחבלים. הצבא פועל חזק מאוד, ואנחנו אוהבים ומעריכים את הצבא. אגב גדעון, הנתינה לחיילי צה"ל גם היו חלק מהטוב שלו. זו לא הדרך לנצח את הטרור. אותה אכזריות שהייתה בבארי הייתה בקדומים. לקחת פטיש ולבוא לראש של בן אדם, אני לא מסוגל אפילו להמשיך לתאר את זה. הדרישה מהצבא היא אל תעשו עוד מאותו הדבר. שכם צריכה להפוך להיות כמו עזה. קלקיליה צריכה להפוך להיות כמו רפיח. רק ככה ננצח".
עריכה: מיכל קדוש