ארי שביט, סופר ועיתונאי, שוחח עם נטעלי שם־טוב ב־103fm והתייחס לבעייה המטרידה אותו יותר מכול: " ההתפרקות לקיטוב כל כך עמוק, לשבטיות, אחרי שראינו לאן זה הוביל אותנו. העיוורון של כל צד להבין את הסיפור של הצד השני וחוסר היכולת לייצר בתנאים האלה סיפור משותף - זה יותר מסוכן מחלק גדול מהעוצמות של אויבינו".
לדבריו, "אני נלחמתי למען אחדות ואמרתי שבלעדיה תהיה לנו מלחמה עוד לפני 7 באוקטובר. העובדה שמחרידה אותי היא שהעם הזה, שהוא בעיניי באמת עם סגולה, יש בו איזה גן הרסני שהחריב את בית ראשון ואת בית שני, ועכשיו כשאנחנו עומדים על פי תהום אנחנו לא מתעשתים. יש לי דעות מאוד נוקבות על נתניהו וביקורת נוקבת על ממשלתו, אבל צריך לראות את התמונה הכוללת. אין לנו היום ברירה: אם לא נמצא דרך להיות ביחד, אנחנו מסכנים את נפשנו ממש".
שביט מבקש לחזור לשיח שהיה פה בימיה הראשונים של המלחמה: "הדבר האחד הטוב שקרה פה בחודשים הראשונים של המלחמה היה התעשתות ואחדות אמיתית. אני מתגעגע לתקשורת של החודשים הראשונים: אוקטובר-נובמבר-דצמבר. היא היתה תקשורת מדהימה במובן הזה, היא הפכה לכחול לבן ול'ביחד ננצח'."
הוא הדגיש כי אחדות אין משמעותה אחידות: "צריך לבקר, צריך להתווכח ולנהל דיון. אני לא בעד השתקה, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות הקודמת, לשקוע בחמיצות ובמרירות".
בהמשך השיחה השווה הסופר את מצבנו היום לשלושה מקרי עבר: "כיוון שאני קצת היסטוריון חובב יש לי שתי דוגמאות מול העיניים. אנחנו בתש"ח 2, ועד שלא נבין את זה, עם שיח כזה היינו מפסידים. במלחמת ששת הימים היינו מפסידים, וגם בריטניה במלחמת העולם השנייה היתה מפסידה. אנחנו עומדים מול אויב נאצי שמבקש להשמיד את כולנו, שמאל וימין, נשים וילדים, את כולם. אין עוד דמוקרטיה בעולם שהאויב רוצה להשמיד את כל אזרחיה. מול זה לא למצוא סיפור משותף?".
עם זאת, לקראת סיום השיחה הביע אופטימיות: "אני מאמין באחדות שמובלעת בנו, ואנחנו נמצא את הדרך".
עריכה: אחיעד לוק