זעם נרשם אתמול (ב') על שר החינוך יואב קיש במהלך פגישתו עם ראשי רשויות בצפון, זאת בין היתר הודות הקרבה לפתיחת שנת הלימודים על רקע חוסר ודאות רבה באשר למציאות הביטחונית באזור. משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר שנכח בפגישה, התייחס למתרחש במהלכה.
"המפגש עם השר נקבע בשבוע שעבר", הבהיר. "קצתי בביקורי סרק, בדיבורים חלולים של שרים, אני לא מעוניין שיבואו. אם זה האישיו, זה לא מטריד אותי. האש לא כוונה אליו אלא לרה"מ, למי שמנהל את המדינה או לא מנהל את המדינה ואנחנו בני ערובה בידיו, אנו אוטוטו 11 חודשים מחוץ לבית, 1 בספטמבר בפתח, ואנחנו מופקרים, הילדים שלי מופקרים, ילדי מטה אשר הולכים למוסדות חינוך לא ממוגנים שרק אתמול בלילה אחרי הפעולה שיש שרואים אותה הרואית ואני רואה אותה למיגור הפגיעות בתל אביב או במרכז הארץ, אלה אלפי ילדים, כולל ילדים רכים בפעוטונים וגני ילדים נמצאים באזור שמותקף יומיום על ידי רקטות וכטב"מים, ואין שם ממ"דים. זה לא ייתכן, התרענו, צעקנו, ביקשנו, הכלבים נובחים והשיירה עוברת".
עוד הוסיף: "השר בא כדי לשמוע את ראשי הרשויות בקו העימות, בתוך הממשלה הוא אחד מהשרים היותר רציניים ואיכותיים והיותר קשובים לציבור. הוא שר שאמון על נושאי החינוך במדינה, ואת כל נושא הביטחון והאבטחה של הילדים שלנו ממשלת ישראל, משרד הביטחון וצה"ל צריכים לספק. הוא חטף את האש כי אני לא יודע לתת תשובות לאם שצריכה לשלוח את הילדים לביה"ס ואין שם ממ"ד. אמרתי את מה שאמרתי ממקום של מצוקה וחרדה גדולה של התושבים, ננסה למצוא אתרים חליפיים למקומות לא ממוגנים. אין לנו עניין לשבת עם אף שר לא מתוך חרם, אנחנו לא עוסקים בחרמות, עד שלא יהיו לנו תשובות".
"אנחנו חפצי חיים, אני רוצה לדעת מתי התושבים שלי חוזרים לישון מבלי שכטב"מ יתעופף להם מעל הראש או אזעקה כמה פעמים ביום", הבהיר דוידוביץ. "הפעלתי אזעקה בישיבה, אם הייתם רואים מה קרה שם הייתם מבינים. אנשים מאוד רציניים קפצו ורצו לרוץ למחסה, הרגעתי אותם. אם חלילה כטב"מ אחד היה נופל במרכז ת"א והורג מספר ילדים, מה אתם חושבים שהיה קורה באותו יום בלבנון? המשוואה חייבת להיות כזו שצה"ל חייב לייצר לנו מציאות אחרת ממה שאנחנו חווים על בשרנו. לממשלה אין אסטרטגיה, בינתיים יש לה טקטיקת תגובתיות. הילדים שלנו מותשים, הם מתפרקים. את זה לא מבין אף אדם שלא גר פה. אם רה"מ וילדיו היו באים לגור פה שבוע ימים, אני מניח שהתמונה הייתה אחרת".
עריכה: מיכל קדוש