"לא היה בי פחד, היה תסכול - ראיתי עוד ועוד גופות"
רפ"ק שפרה בוכריס, לוחמת מג"ב שחילצה מבלים תחת אש ונלחמה במחבלים בבוקר השבת השחורה, על הקרבות ההרואיים והאימהות ל־10 ילדים • פרק 13
רפ"ק שפרה בוכריס, מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום, לוחמת דתייה ואם לעשרה ילדים, התגייסה בבוקר השבת השחורה וחילצה ישראלים משטח מסיבת הטבע בקיבוץ רעים תחת אש, תוך קרב מול מחבלי חמאס בהרואיות בלתי נתפסת. את הפרק ה־13 של 'היחידה' בהגשת עו"ד מירי יעקב גביש, הקדישה מירי לסיפורה המיוחד, ויחד שוחחו על אירועי 7 באוקטובר, ועל הדרך מעוררת ההשראה של בוכריס במערכת הצבאית, לצד האימהות וחיי המשפחה.
"התגייסתי לסדיר ב־1997 ללוחמות מג"ב, זה היה חדשני אז", תיארה את תחילת הדרך המרשימה במערכת הצבאית. "רציתי את הכי קרבי שיש. גדלתי בבית אל, אבי היה צנחן, אהבת הארץ ולוחמה זה משהו שגדלתי עליו. ציונות, שליחות. היה ברור לי שאני הולכת לצבא, אז ללוחמה. מאז אני במג"ב. כל מדרגה שרציתי לעבור, הייתי צריכה להילחם. החיל מאוד אפשר, פתח ופרגן, אבל בסוף זה לא רק החיל כחיל, אלא מי שלוחם לצדי, נמצא מעליי ורואה אותי ברחוב. החיל מאוד מקדם, אבל אני באה מהמגזר הדתי, ואני מקבלת שאלות. כל מיני המצאות של 'תזדכי על הרחם שלך'. יש המון סטיגמות, אפשר לקרוא לזה משהו מימים ימימה שהאישה הייתה עם הילדים והגבר יוצא לצוד. אין סיבה שזה לא ישתנה".
בהמשך טענה: "אני חושבת שכל הנשים באשר הן בסוף צריכות להוכיח את עצמן. נשים שונות מגברים, וטוב שכך. זה לגמרי לא מגדרי בעיניי. היום זה קצת יותר מובן, אבל עדיין יהיו את האנשים שירימו גבה וישאלו 'למה לך?'. אם אתה יכול או יכולה להיות לוחם, אז תהיה לוחם, לוחמים זה משהו חסר גם מבחינת הצורך הצבאי וגם מבחינת היכולות, המימוש העצמי, החוויה, החיבור בתוך המדינה. אני חושבת שזה חשוב מכל כך הרבה בחינות. בסוף צריך איזון. צריך לוחמים ולוחמות. האיזון ברגעי האמת יכול להיות המנצח ולאו דווקא הפן המסובך יותר. בסוף צריך לסמוך אחד על השני. זה משהו שקורה רק בשדה הקרב, זה יכול לקרות בכל אירוע".
"ברור לי שהילדים שלי משלמים מחירים"
"התחתנתי בשנת 2000 ובערך חודש אחרי נכנסתי להיריון. חמישה חודשים לא עדכנתי אף אחד, כל עוד האפוד עלה הכל היה בסדר", שיתפה בוכריס בפרטים על הרגע בו החליטה להפוך לאמא. לא הכרתי שזה משהו שמגביל אותי. כשבתי הבכורה נולדה, לא הבנתי איך אפשר לחלק את האהבה לעוד. אבל אפשר, האהבה מוכפלת. ברור לי שהילדים שלי משלמים מחירים, שבחרתי בסוג של קריירה צבאית שילמתי גם מחירים של דרגה כי בחרתי לגור בחור יפה בנגב, ולהיות אמא מעורבת לילדים שלי. בסופו של דבר הבחירות שלי גרמו לי לשלם מחירים. שילמתי מחיר בקידום שלי בצורה מודעת לגמרי, היה לי חשוב להיות האמא שאני".
אז הגיע בוקר השבת השחורה. "ב־07:06 דקות קיבלתי טלפון שמקפיץ את כל מג"ב דרום, וקפצנו כלל הסגל", סיפרה על הקרב מול המחבלים וחילוץ הישראלים הרבים באותו יום מזעזע. "ברגע הפקודה של ירי תלול מסלול וחדירת מחבלים אין לנו משימה מוגדרת. תוך כדי זה שאני עולה על מדים מפק"צית שלי אומרת שבן הזוג שלה נפגע מירי. אמרתי לעצמי שזה אירוע חריג. לא בחרתי, המשימה בחרה אותי. התחלנו סאגה של חילוצים, וראינו אנשים רצים בשדות. התחלנו לשמוע גם ירי של נשק קל. נכנסו לשטח והתחלנו לאסוף אנשים. בגלל שלא היה לנו מספיק מקום ברכב, הלכנו וחזרנו".
"אלה הגיבורים האמיתיים, אלה שגייסו את עצמם ובאו"
"מה שעבר לי בראש זה שזאת זכות ושבשביל זה התגייסתי", סיפרה. "לא היה בי פחד, החזיקה אותי האמונה שהכל יהיה בסדר. בדיעבד אני חושבת שהיו דברים שהייתי צריכה לעשות אחרת, אבל בסוף זה היה התפקיד שלי. התאמנתי לזה. הרגשתי עצב תוך כדי כשראיתי את כל מה שעשו לנו שם. גם תסכול מאוד גדול, את רואה עוד ועוד גופות, בני נוער, זה משהו שהוא קצת מכעיס, זה עצוב. אלה הגיבורים האמיתיים, אלה שגייסו את עצמם ובאו".
בסיום השיחה, קראה רפ"ק בוכריס, מפקדת יחידת הסיירות במג"ב דרום, למלש"בים שעתידים להתגייס בקרוב: "הנוער של היום הוא נוער מדהים שמבין את צו השעה ורוצה לעשות דברים למען המדינה הזאת. בסוף יש צורך בעם ישראל לחיילים וחיילות, ללוחמים ולוחמות. היום זה חירוף נפש אמיתי, ואני חושבת שזה שילוב של שליחות, ציונות ועוצמה, והנוער הזה איכותי ברמות. השמיים הם הגבול. תילחמו כדי להגיע לאן שאתם רוצים, אבל מצד שני שום דבר לא סתם - אם הגעתם לתפקיד שלא רציתם, לכו אליו ותעשו אותו הכי טוב שיש".
עריכה: מיכל קדוש
