"לא הייתה לי מחשבה שנכון להנציח את הבית כאנדרטה"
עומרי שפרוני, בן קיבוץ בארי וקרובם של בני משפחת חצרוני שנרצחו בבוקר השבת השחורה, על הריסת ביתה של פסי כהן ז"ל לאחר כ־11 חודשים
הבוקר (ד') נהרס ביתה של פסי כהן ז"ל, מוקד התחקיר הצבאי על הקרבות בקיבוץ בארי בבוקר השבת השחורה, זאת 11 חודשים אחרי. עומרי שפרוני, בן הקיבוץ, ממייסדי תנועת 'קומו' וקרובם של בני משפחת חצרוני שנרצחו בבוקר 7 באוקטובר, הגיב על הריסת הבית.
"לפני שזה היה הבית של פסי כמו שכולם מכירים אותו, הוא גם הבית של דודה שלי", תיאר. "הבית הזה נכנס לנו עמוק עמוק לתוך מערכת הדם והזיכרון, ושם היו הזיכרונות האחרונים שלנו. יש משהו סמלי בהריסה שלו, היה חשוב לי להיות שם. אנחנו חיים עם הכאב, וכשחיים עם הכאב צריך לתת לו מקום ולחוות אותנו, והייתי צריך להיות שם. לי אף פעם לא הייתה מחשבה שהיה נכון להנציח את הבית כאנדרטה, הוא בלב הקיבוץ, יהיו בו חיים חדשים, את הפצעים האמיתיים זה לא ישנה שום דבר כנראה עם המבנה או בלעדיו, ואת הזיכרון צריך לקיים באופן שהוא יאפשר חיים. לי לא הייתה דילמה כזו".
"השיקום הפיזי הוא החלק הפשוט באירוע"
בהמשך הוסיף: "זה קיבוץ שצריכים להיות בו חיים, צריך להקים אנדרטאות אבל גם לאפשר חיים. אני חושב שאם משאירים בית כזה הוא לא צריך להיות בית של משפחה, אולי מבנה ציבור, בסוף זאת קהילה פגועה שצריכה להשתקם. השאלות האלה הן שלה. בארי עוברת לחצרים לתקופת ביניים של בין שנתיים לשלוש, אבל בינתיים יש אנשים שחוזרים לבארי, כולל משפחות שעל חלקן זה קצת נכפה בגלל ההתנהלות של תקומה בחלק מהמקרים. יש משפחות שחזרו כדי לאפשר חינוך לילדים, ויש אנשים שלא יהיו בחצרים. על בארי אפשר להגיד משהו אחד: זה אסון כל כך גדול שיש כל כך הרבה דרכים לחוות אותו. כל דבר הוא מורכב וקשה. השיקום הפיזי הוא החלק הפשוט באירוע".
על סערת טקס הזיכרון, אמר שפרוני: "אני באמת חושב שההצעה של חנוך דאום הגיונית מאוד ומכבדת. הטקס שאנחנו מובילים, משפחות שכולות, צריך להיות טקס לאומי, מרכזי, הציבור צריך אותו, אנחנו מרגישים שיש קריאה והמון תמיכה, כולל של אמנים, והוא הפך להיות הטקס המרכזי. אף אחד לא אוהב את הסערה הזו. טקס שהוא מצולם מראש, אפשר בהחלט לקיים אותו בזמן אחר ולאפשר למשפחות שרוצות לבחור או בזה או בזה לבחור בכך. הכיוון הוא באזור פארק הירקון. נאפשר לכל הציבור לקחת חלק באירוע הזה, שהוא בסך הכל אירוע ציון שכולנו רוצים להרגיש חלק ממנו".
עריכה: מיכל קדוש
