"מה קרה לנו שאנחנו כל כך עוסקים בקטנות?"
חגי לובר, אביו של סמ"ר (מיל') אלישע יהונתן לובר שנפל ברצועה, בתגובה לסערת טקס הזיכרון: "תנו להתייחד איתם בשקט"
חילוקי דעות חריפים נרשמים במהלך השבוע האחרון באשר לסוגיית טקס הזיכרון לאירועי 7 באוקטובר, כשברקע ניצב רצונה של השרה מירי רגב בטקס ממלכתי שלא יכלול קהל לצד הביקורת הציבורית הגוברת נגד המהלך.
חגי לובר, אביו של סמ"ר (מיל') אלישע יהונתן לובר ז"ל, לוחם בגדוד 8104, עוצבת ראם (179), שנפל בקרב בדרום רצועת עזה, הביע את דעתו על המהלך. "כואב לי שאנחנו עוסקים בפינות. אם היו אומרים לנו לפני עשר שנים שנריב סביב חטופים שנמצאים בידי האויבים שלנו, לא היינו מאמינים. אנחנו עוסקים בקטנות, זה לא יאומן. גם אנשים כמוני שלא רוצים לעסוק בזה מוצאים את עצמם בזה. הזמינו אותי להשתתף גם בטקס הממלכתי וגם להשתתף בצוות החשיבה ולדבר בטקס האלטרנטיבי".
לובר סיפר שישראל שהוא מכיר שונה לחלוטין מהתמונה המפולגת שמוצגת לנו: "הרוב המוחלט של העם זה מתנדבים, מתנדבי מילואים. הבן שלי מ"פ במילואים ויש לו התייצבות מלאה, וזה כבר סבב שלישי. כל הפיד מלא באנשים שעושים ארוחות לחיילים בצפון. זה עם ישראל האמיתי, וזה הרוב המוחלט בכל סקר. כל אחד שמראיין אותי נאנח איך זה שאנחנו מפולגים, כי הוא לא רוצה פילוג. יש קבוצה קטנה מסוימת, שמשום מה אנחנו מעודדים אותה ונותנים לה מקום, קבוצה קטנה שלא שינתה דיסקט, והיא סוחפת גם אנשים כמוני וכמוכם וכמו הרוב המוחלט של העם המתנדב והחלוץ הזה".
אל המיעוט המפלג קרא: "די, די, די! רוב רובו המוחלט של העם לא חושב ככה, לא מרגיש ככה, זה לא סדר היום שלו. הוא שומע את הריאיון שלי ומוזר לו שהגענו לפינות האלה. תנו להתייחד איתם בשקט, ושכל אחד יעשה את זה בדרכו, בלי צלצולים גדולים".
"מה אנחנו, אם אין לנו שלטון מרכזי אחד?"
בהמשך התייחס אל הטקס הממלכתי המתוכנן, ונזכר כי השתתף בטקסים כאלה גם כאשר הוא היה באופוזיציה: "לכל שרי הממשלה יש צד מאחד. בטקסים אחרי ההתנתקות ידעתי שגם לשרון שעשה את ההתנתקות יש צד ממלכתי, וגם לרבין יש צד ממלכתי. הוא ראש הממשלה שלי, גם אם אני חלוק עליו, וגם אם הם אמרו אמירות קשות כלפי מתיישבים. מה אנחנו, אם אין לנו שלטון מרכזי אחד? מה מאחד אותנו? אנחנו נופלים, לא רק לאויבנו אלא גם יד איש באחיו".
ומה באשר לתחירות הסמויה המסתמנת בין שני הטקסים, זה הממלכתי וזה האלטרנטיבי? לובר סבור כי אין שום סיבה למחלוקת גם סביב הנושא הזה: "הטקסים האלה צריכים להתקיים בשעות אחרות ובא לציון גואל. למה כל דבר חייב להיות סתירה?"
ולאן הוא מתעתד ללכת כאב שכול? על כך הגיב: "אם שני הטקסים לא יתקיימו באותו הזמן, אלך לשניהם; אם יאלצו אותי לבחור, אצטלם לטקס הממלכתי, כי כשמו כן הוא, והטקס השני הוא טקס אישי. כשדיברתי עם המארגנים אמרו לי שזה התחיל מאלטרנטיבה. אין לי אלטרנטיבה, לא לעם הזה, לא לצה"ל, לא לצד הממלכתי של כל ממשלה. אין לי מה לעשות, אני אדם פשוט".
"מרחוק כולנו נראים כאחד"
לובר בדרכו לארגנטינה, שם ייפגש עם נציגים מהקהילה היהודית המקומית. דווקא הריחוק הזה מחדד בעיניו עד כמה המריבות המקומיות שלנו זניחות: "אני כל כך שמח קצת להסתכל על הדברים בעיניים שלהם מרחוק, כי משם כולם נראים כאחד. מבחינתם בן גביר או לפיד הם מנהיגים לגיטימיים של העם היהודי. ואם יבואו אליהם בן גביר או לפיד או יאיר גולן, הם יעמדו דום וכל כך ישמחו. כנראה מרחוק אפשר ליישר את הקמטים האלה שפשו בנו".
עריכה: אחיעד לוק
