"תמיד אמרו שאם יהיה אירוע של טרור, הוא יהיה שם"
סבסטיאן, שורד נובה ובנו של אדריאן מרסלו פודסמסר שנרצח בפיגוע במעבר אלנבי: "דאג קודם כול למשפחה לפני הבריאות שלו, כואב הלב"
אדריאן מרסלו פודסמסר בן ה־57 נורה אתמול (א') למוות בפיגוע הירי במעבר אלנבי סמוך לגבול עם ירדן, זאת לאחר שנים שבהן עבד בתור מלגזן במעבר. סבסטיאן, בנו, ניצל מהטבח במסיבת הטבע נובה בקיבוץ רעים. בשיחתו עם בן כספית וינון מגל סיפר על התחושות הקשות ועל האובדן הכבד.
"כואב הלב", תיאר תחילה. "עוד לא עברה שנה מאז הנובה. שרדתי את הנובה, גרמתי להורים שלי לסבול בבית. אני מרגיש שאבא שלי עשה לי קטע. ברחתי תחת ירי, סחבתי את החברה שהייתי איתה כל הדרך וטיפלתי בפצועים בדרך, באנשים, הצלתי חבר משיח בשדה בודד, והיה לי רגע אחד שכבר השלמתי עם המוות וחיכיתי שיגיע. יצא לי לקבל יריות לכיווני. אבא היה מדהים. עלינו לארץ מארגנטינה ב־2003, אימא שלי וארבעה אחים. הוא תמיד דאג קודם כול לאחר לפני עצמו, קודם כול לילדים שלו ולמשפחה לפני הבריאות שלו. תמיד עם חיוך על הפנים, מנסה לשמח את כולם, להצחיק. הוא היה פדחן, הרבה אומרים שאני ממש מזכיר אותו לטוב ולרע. למדתי גם מהמגרעות המון איך להשתפר ולהיות יותר טוב מטוב, יותר נדיב מנדיב. בזכותו הפסקתי לעשן אחרי עשר שנים. היה לו אירוע מוחי שהייתי שם להציל אותו. ראיתי אותו חוזר על קביים, ואמרתי שאני לא רוצה להיות אבא שלי בקטע הזה. הוא היה מעשן עד האירוע המוחי".
"עבדתי שם לפני כמה שנים, אני מכיר את האבטחה"
על הפיגוע המצער אמר: "אני מבין שמחבל מהצד הירדני, נהג משאית, הצליח להסליק נשק ופשוט ירה בשלושתם מטווח אפס. עבדתי שם לפני כמה שנים, אני מכיר את האבטחה. באזור הזה הביטחון שונה מאשר למעלה במסוף, בגלל שהיה פחות ספק שיקרה אירוע כלשהו, אבל תמיד אמרו שאם יהיה אירוע של טרור, הוא יהיה שם במטענים. הייתה תחושה שזה יקרה יותר בצד הירדני מאשר הפלסטיני, הפחד של הנהגים הפלסטיניים לאבד את העבודה או להסתכן בבעיות עם המשפחה. העובדים לא היו אמורים להיות עם נשק, המאבטחים כן".
"תמיד לדעתי אפשר למצוא כשקורה אירוע כזה איך אפשר להשתפר, עד שלא קורה פתאום לא יודעים שזה היה יכול לקרות", שיתף סבסטיאן. "השאלה מה הלאה, שלא יקרה שוב, שלא סתם אנשים ילכו על פארש. אימא כואבת, אשתו השנייה כואבת גם, הם היו אמורים לחגוג שנתיים נישואים. גדלנו במעלה אפרים בבקעה, היום הוא גר עם אשתו באריאל. מרגישים אותו פה עדיין".
עריכה: מיכל קדוש
