אמש (א'), מעט לפני חצות, נגמרה השביתה בתיכונים. בעצם לא נגמרה, הושהתה. כך מציג את זה רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים. המשמעות היא שעדיין לא יינתנו ציונים, לא יהיו פעילויות מיוחדות כולל טיולים, ובעצם כלום לא השתנה.
ארגוני ההורים ומועצת התלמידים הארצית קראו לתלמידים שלא להגיע, והם אכן לא הגיעו. במסות לא הגיעו. ערים גדולות, יישובים קטנים. העדיפו להמשיך לישון. האמת שנמאס לנו לכתוב על תלמידי ישראל האומללים, שמזמן כבר שכחו אותם בבית. זה התחיל עוד בקורונה, ומשם זה רק הלך והסתבך, בזה אגב לא אשם רן ארז בשום צורה.
הישגי התלמידים בנסיגה. שיטות הלימוד עדיין מיושנות. הצפיפות בכיתות מהגדולות במדינות המפותחות. משכורות המורים אי שם במדרג הנמוך, מורים נמלטים ממערכת קורסת. הפערים בהישגים בלימודים בין פריפריה למרכז ממשיכים להעמיק. בתי הספר מתנהלים בקווים מקבילים בתוך ומחוץ לבית הספר: הורים שיכולים לממן שיעורים פרטיים וכאלה שלא, תלמידים שיקבלו תגבור אחר הצוהריים וכאלה שלא.
לפחות פעם היו פה שרי חינוך שהיו מחויבים. אז לפחות לא פיגרנו בהישגי המבדקים הבין־לאומיים. לטיפולך, שר החינוך. אל תשב על הגדר, הילדים הולכים לאיבוד.