"לא רוצה אות חיים או סרטון – רוצה לחבק אותו"
ניסן, אחיו של עופר קלדרון שנחטף לעזה, התארח באולפן של רז שכניק יחד עם רעייתו שרון וסיפר על התחושות הקשות והגעגועים: "חולם עליו לילות שלמים"
מאז אירועי ה־7 באוקטובר מנהלים ניסן ושרון קלדרון מאבק להחזרתו של עופר שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז עם שני ילדיו, סהר (17) וארז (12) שהצליחו לשוב הביתה אחרי 52 יום במסגרת עסקה שיצאה לפועל. רז שכניק אירח את השניים בתוכנית המוקדשת כולה לטעמו המוזיקלי של ארז, ומתוך תקווה כנה שישוב הביתה במהרה לחיבוק של בני משפחתו וילדיו.
בתחילה, הושמע השיר 'שושנים עצובות' של עידן רייכל ואילו ניסן, אחיו של עופר, סיפר כי מדובר באמן שהם מאוד אוהבים. "עופר מאוד אוהב אותו, ואנחנו מגיעים להופעות. בתפקידנו השני כאנשי הגברה ותאורה אז תמיד המפגשים יותר אינטימיים גם עם האמן. השיר בעצם אומר שאנחנו מחכים שיבוא. מחכים המון ימים", אמר.
"עופר הוא בן אדם שמח", ביקשה שרון גיסתו של עופר להזכיר, "הוא בן אדם מצחיק, ואין דבר כזה פרצוף רציני אצל עופר. אחת הבעיות הקשות שלנו הייתה כשהתבקשנו להוציא תמונות של עופר ולא הצלחנו למצוא תמונות רציניות שלו. כל התמונות שלו כולן עם פרצופים עקומים, בדיחות, קצת פוזל, ועם אביזרים. נורא קשה למצוא תמונות של עופר כי זה עופר - הוא אדם שמח, עליז, אוהב את הטבע, איש משפחה מדהים. הוא גם אבא מדהים – הוא החבר הכי טוב של ארבעת ילדיו. גאיה, הגדולה, בתו בת ה־20, מספר שכשיש לה משבר עם בן הזוג אבא שלה הוא הטלפון הראשון, ואין לה את אבא עכשיו".
נושא נוסף שעלה בשיח הוא מצבם של שני ילדיו של עופר, שנחטפו ושבו הביתה. "סהר פגשה את עופר במנהרות, והייתה איתו תקופה, והיא בעצם נפרדה ממנו במנהרות. ילדה בת 17. היא מספרת לנו, וזה מצמרר כל פעם מחדש, איך אבא שלה אמר לה 'תצילי אותי אני לא רוצה למות פה'", הודה ניסן. רעייתו ביקשה להוסיף שזה לא הגיוני שילדה בת 17 צריכה לסחוב את זה על הכתפיים שלה. "היא לא זיהתה אותו בשניות הראשונות. הוא אמר לה 'סהר, עברנו שואה', והיא השאירה שם אבא מדוכא מאוד ובמצב לא טוב – פיזית ונפשית שאמר לה 'תלחמי עליי'".
בתקופה כזו בה כל שיר מקבל משמעות ביקשו השניים להשמיע את הבלדה האלמותית של לד זפלין stairway to heaven וחשפו עוד חלק באישיותו של החטוף שרק מחכה לשוב לשגרת חייו. "עופר, אם אתה שומע את הצלילים האלה, אנחנו מזה מחכים לך שתחזור", קרא שכניק. שאלה שעלתה בהמשך היא על הטעם המוזיקלי של עופר. אחיו סיפר שהוא נגר, ובשל העובדה שבנגריה תמיד יש רעש "המערכת צריכה להיות חזקה יותר מהרעש של המסור. צריך שזה יהיה קצבי, ובתדרים אחרים מהעץ שנחתך", סיפר אחריו. כשנשאל איזה עולם היה לעופר לפני החטיפה אמר שהעולם שלו היה תמיד שמח, והוא היה עסוק בעשייה. "אנחנו מטיסים טיסנים. זה תחביב משותף. היינו נפגשים בימים שישי יחד. המפגש לא היה רק בשביל הטיסנים, הוא רצה לשבת ולצחוק. היינו עושים הרבה מפגשים בטבע – יושבים ומדליקים מדורה עם פויקה וזה תמיד היה עם מוזיקה ועם ערך מוסף".
"אנחנו מבינים שעופר יודע ושהוא ראה את השחרור של הילדים"
רעייתו של ניסן סיפרה כי לה ולעופר היו הרבה שיחות על החיים בתקופה האחרונה, לאחר שהתגרש מאם ילדיו, "הוא פשוט אמר כל הזמן שהחיים קצרים. זה היה בקטע של בואו נחגוג כי אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר". בהמשך הוסיף ניסן כי אחרי צוק איתן והאובדנים שחוו אז החליטו לשנות את הגישה שלהם לחיים – הם החלו לטוס יותר, לטייל, לעשות כל מה שהם מבקשים לעצמם בלי לחכות למחר.
שאלה נוספת שעלתה בדיון אודות עופר הייתה האם הוא יודע ששני ילדיו השתחררו משבי החמאס. שרון אמרה שכן, והסבירה: "הם מדי פעם ראו טלוויזיה ושמעו רדיו. אנחנו מבינים שעופר יודע ושהוא ראה את השחרור של הילדים. את זה אנחנו יודעים מחטופה שהשתחררה אחר כך וסיפרה לנו. אנחנו מקפידים בכל ריאיון להזכיר את כל שמות הילדים שלו – שידע שהם בסדר, אנחנו שומרים על כולם, ונלחמים בשבילו בכל הכוח. אסור לנו לנרמל את האירוע בשם פנים ואופן – עופר איש של טבע ומרחבים במכלאה, קשור, בלי אוכל ובלי מים".
בהמשך ביקשו השניים להשמיע מחרוזת מוזיקה יוונית של שלומי סרנגה, ואילו ניסן סיפר על הקשר היווני של עופר, ואמר: "הסבים והסבתות שלנו הגיעו מסלוניקי. הם ברחו מסלוניקי לפני שהתחילה השואה. אנחנו מינקות עם סבא שעושה חתונות ביוונית. סבא היה כותב מילים בעברית וביוונית – בשביל לא לשכוח את המילים. מינקות אנחנו שומעים יוונית בבית, מדברים ספניולית, שפה שנעלמת מהעולם כי זו שפה של הגלות ולא לימדו אותנו את זה".
"אני מחכה לו עדיין, שניפגש"
שכניק התעניין בשיחה האחרונה של השניים עם עופר, ואילו אחיו אמר שאי אפשר לשכוח אותה, והסביר: "זה היה יום שבת, 6:25 בבוקר אני יוצא לעבוד. אני גם חקלאי, ואני מלקט בוטנים כי זו העונה שלנו. לפני שלושה ימים התחלנו את העונה שוב, ועופר עדיין שם. בכל אופן, אני עומד בשער של סופה עם הקפה ואז מהרדיו בוקעת התראה על ראשון לציון. אני מתקשר לעופר ואומר לו 'ביז'ו מה קורה?' והוא אמר שהוא שומע ירי. הוא אמר לי שהוא מארגן את הילדים, ושניפגש במצפה. אני מחכה לו עדיין, שניפגש".
עוד הוסיף: "אחר כך שלחתי לו הודעה נוספת, והוא לא ענה לי, ואז שהר כתבה לנו הודעה שהם ברחו מהבית ומתחבאים בשיחים. בינתיים רותם, שהיה לבד בממ"ד בניר עוז דיברנו איתו וניסינו להבין מה קורה כי כל האנשים שאנחנו שלחנו להם הודעות לא ענו לנו, ורק אחר כך הבנו למה. ניסינו להיכנס ואמרו לנו שאי אפשר. לא הבנו שיש חטופים, חשבנו שיש רק הרוגים. ביום ראשון בשעות הצהריים הבאנו שהם בעזה. הגיע אלינו הסרטון של ארז שהוא נחטף. חמאס מאוד התגאה במה שהוא עשה ופרסם סרטונים ותמונות".
"אתה חולם עליו?", שאל שכניק את אחיו של עופר שהודה שכן, וביקש להוסיף: "אני חולם עליו לילות שלמים. היום קצת יותר ישנים בזכות הרפואה, אבל בחודשים הראשונים הייתי ישן לאיזו שעה בלילה. אני חולם הרבה, אני מרגיש אותו. הוא נפצע ברגל. אני בבוקר בשבת בדיוק באותה הנקודה שהוא נפצע גם לי היה פצע. זה קצת מיסטי, אבל אומרים שיש לנו נשמה משותפת, ואני באמת מרגיש אותו. אני רוצה לחבק אותו. אני לא רוצה אות חיים או סרטון – אני רוצה לחבק אותו. כשהוא יחזור הוא יקבל חיבוקים והבטחנו לכל החברים שאנחנו עושים מסיבה ענקית".
רגע לפני סיום ביקש שכניק מאחוריו להעביר מסר לעופר. אחיו אמר שהוא מבקש ממנו שיהיה חזק. "אני יודע שזה קשה ושהוא סובל, אבל אנחנו אוהבים אותו ודואגים לו. אנחנו רוצים שהוא ידע שאנחנו נלחמים ולא עוצרים. עד שהם יהיו פה בחיים כולם. חשוב לי שידע שאנחנו אוהבים אותו". שרון הוסיפה: "גיסנו, מחכים לך בבית עם כל מה שרק תבחר. אנחנו נלחמים ולא נעצור עד שנזכה לחיבוק הגדול הזה".
עריכה: עדן בן ארי
