"אמנים רוצים להיות רק אמנים, אני רציתי להיות מוזיקאי"
מהילדות בבאר שבע והחיבור לקבוצת האקרים רוסית, ועד לקשר המיוחד עם ברק פלדמן: יוני בלוך התארח באולפן ונזכר בתהליך היצירה של אלבום הבכורה שלו
20 שנה חלפו מאז אלבום הבכורה של יוני בלוך, 'אולי זה אני', יצא לאוויר העולם והצליח להקסים את קהל המאזינים ולכבוש את תחנות הרדיו. כעת הוא חוזר לאותם השירים שכתב יחד עם ברק פלדמן ומוציא את "אולי זה אני - הגרסה הרשמית", הקלטה מחודשת לאלבום ההוא, שהצליח לקטוף הצלחות רבות. בביקור באולפן של רז שכניק הוא נזכר בתקופה ההיא, ומסביר מה עומד מאחורי ההקלטה המחודשת.
תחילת שנות ה־2000 הייתה סוג של תקופת מעבר בין הרוקנרול של שנות ה־90, לשיא תרבות הפופ, ואחת המתנות שקיבלנו באותם ימים היה האלבום הראשון והמשובח של בלוך. לדבריו, מי שלקח את המושכות בהקלטות האלבום היה חיים שמש, "אני זוכר שהוא הגיע לאולפן, ואמר: 'מה זה? תרימו את הדיסטורשניים!' איזה חבר". בלוך סיפר כי בתור אמן יוצר הוא חיפש את הדרך שלו להגיע ליצירה ובשל כך יצר חיבור פורה עם פלדמן, "אני חושב שכתיבה היה החלק שתמיד היה לי הכי קשה. לברק זה היה כל כך קל, והגענו למצב במערכת היחסים שלנו שבו אני פשוט מספר לו את הכל והוא היה כותב. היינו יושבים ומדברים, וזה פשוט היה עובד. אגב, גם עם אפרת גוש שאחרי זה עשינו ביחד – הוא כתב את כל המילים לשירים, ואני הלחנתי".
אם שאלתם את עצמכם מה המקורות של בלוך, התשובה היא עיר הבירה של הנגב – באר שבע. הוא נזכר באותה התקופה וסיפר שלא המון אנשים בשכבה שלו עסקו במוזיקה או ניגנו, ובשל כך הוא הצליח לבלוט יותר בתחביב המיוחד שלו. "הצלחתי להפוך את זה לדבר שלי, בשביל שיותר בנות ישימו לב אליי. אני הייתי די חנון במקום שבו הפופולריים היו בכדורגל ולא במוזיקה".
עוד הוסיף: "אני ואיתי היינו מנגנים בבית הספר, הייתה לנו להקה שהשתתפה בטקסי יום הזיכרון, ואני החלטתי שאני מוזיקאי, זמר, ואמא שלי מאוד צחקה עליי כי זה לא היה נראה לעין", הודה. האם זה בגלל שהוא לא שר? לא ולא. בלוך מספר שהוא היה שר כבר מגיל קטן, והסביר: היו קוראים לי אום כולתום כשהייתי קטן, היו שואלים אותי איך היה בגן ואני הייתי אומר להם 'אני אשיר לכם'. אני זוכר שבראש שלי לא היה צריך חרוזים – הייתי שר 'הגננת אמרה שנאכל סנדוויץ' עם גבינה'.. ובראש שלי הייתי נשמע מלך, והם צחקו עליי ולא חשבו שזה יהיה רציני. אני ממש נכנסתי לזה".
תהליך העבודה של בלוך על האלבום מעורר השראה, ומוכיח שהנחישות משתלמת. "אני עבדתי במקדונלדס, ועם הכסף קניתי ציוד הקלטות. זה סוף שנות התשעים, זה לא כמו היום. התחילו בדיוק כרטיסי קול למחשב, והייתי בקבוצה רוסית שפורצת תוכנות, והשתמשתי בזה בשביל למצוא תוכנת הקלטה. אחר כך נכנסתי לאתר במה חדשה, שהקדים את זמנו ברמות פסיכיות - יכולת לעלות מוזיקה לשם, כשעוד לא היה אינטרנט מהיר, ואני זוכר שהתגובה הראשונה שם הייתה 'אין לי כוח להוריד את השיר'".
אתה מכיר אותו? ואותו? ואותו?
אי אפשר לדבר על האלבום בלי לגעת באחד הלהיטים שלו 'מכיר אותו'. בלוך סיפר שהכיר את פלדמן שהיה כותב באתר במה חדשה. "לברק היה, ת'אמת יש לו עדיין, עמוד עם שם פקטיבי – נדב קרמפל שזה ברק פלדמן בסיכול אותיות. היה שם סיפור על איש שמכיר את כולם ורק את האישה שלו הוא לא מכיר, והשארתי לו שם תגובה 'זה סיפור מדהים, חבל שזה לא שיר', ובאותו הערב הוא שלח לי את השיר. הקלטנו אותו, ואחותי דיברה שם ברקע, וככה הוא יצא. יצא מהר".
"איך נהגת להלחין?", שאל שכניק. בלוך סיפר שהוא למד לנגן בפסנתר בתור ילד, ובתור נער צעיר לימד את עצמו לנגן בגיטרה. "באתר במה חדשה היו את עשרת השירים הכי מצליחים, והם כולם היו שלי", טען בלוך. בהמשך סיפר על התהליך שעבר בעת יציאת האלבום, והדגיש ששלח את הדיסק לכולם, אבל רובם החזירו אותו סגור עם הניילון תוך כדי שהן מציינים ששמעו את השירים, אבל זה פחות מתאים. "באתר שמעה את זה בחורה צעירה שהיא הבת של מנכ"ל NMC והוא קרא לי לבדיקה. הייתי מאוד שאפתן ולמצוא את הדרך שבה אתה יכול להיות ייחודי זה מגניב".
אחרי עשרים שנה
לרגל חגיגות ה־20 שנה לאלבום ביקש בלוך להוציא גרסה שתופיע בתקליט וניל, אבל חברת התקליטים לא הסכימה לשתף פעולה. "זה היה בגלל כל מיני סיבות שהן פוליטיות שלהם. ופתאום הבנתי שזו לא החלטה שלי, זה לא שלי באמת. זה היה סוף שבוע כזה בניו יורק ואמרתי טוב, מבטלים את כל התוכניות, ומקליטים מחדש. הבאנו כל מיני הפתעות, והחלפנו כל מיני דברים. יש משהו מאוד עוצמתי בללכת 20 שנה אחורה, לשמוע מה הקלטת ולראות מה השתנה, וזה היה ממש נחמד ברמה האומנותית".
שיר נוסף שחשוב לשים עליו דגש הוא 'נאפוליון', הידוע גם בתור 'אין לו חברה'. השיר נכתב אודות חברו הטוב איתי שניגן איתו מאז שלמדו יחד בתיכון. "איתי היה החבר הכי טוב שלי בתיכון. אני זוכר שנפגשנו לעבוד על השיר והוא אמר לי 'יוני מה אתה עושה?', ואני אמרתי לו 'איתי אתה תשיג בנות ככה. תאמין לי'". האם זה עבד? בלוך חושב שכן. "היו כמה בנות ששאלו אותו אם הוא איתי מהשיר".
שאלה נוספת שעלתה בשיחה היא כיצד ההצלחה השפיעה עליו. הוא טען שבתחילת הדרך מי שזיהה אותו כזמר ברחוב הם המאזינים שלו, שבאמת אהבו את המוזיקה שהוא יוצר. העניין הוא, שברגע שהוא השתתף כשופט בכוכב נולד כבר יותר אנשים זיהו אותו ברחוב. "עשיתי מוזיקה להצגות ומאוד אהבתי. להתפרנס ממוזיקה זה היה פאקינג חלום. מבחינת התעשייה הייתי מאוד חרוץ. הרבה פעמים אמנים רוצים להיות רק אמנים, אני רציתי להיות מוזיקאי". דור הטיקטוק זכה גם הוא להכיר את בלוך, כשהשיר 'אם לא היום אז מחר' התפוצץ ברשת."הבן של אחותי הוא כבר בן 18 והוא סיפר לי".
כשנשאל על הקשר העמוק שלו עם פלדמן טען כי הוא הפך להיות שותף ליצירה, והוסיף: "עד היום הוא האיש הכי קרוב אליי, חוץ מאשתי. זו זוגיות ממש".
רגע לפני סיום חזר בלוך אחורה בזמן, וסיפר איזו עצה הוא היה נותן לעצמו של לפני שני עשורים שנכנס לאולפן להקליט את המוזיקה שלו, ואמר: "תירגע, ותיתן לזה זמן".
עריכה: עדן בן ארי
