"מהרגע הראשון אמרנו שנחזור הביתה"
ורדה גולדשטיין, תושבת כפר עזה שבנה נדב ונכדתה ים נרצחו בטבח, וכלתה חן ושלושת נכדיה נחטפו ושבו: "ב־11:30 הגיעה ההודעה האחרונה שים שלחה"
ורדה גולדשטיין ובעלה דוד (גוגו) טסו לחו"ל עם ותיקי כפר עזה ב־4 באוקטובר. לא היה להם מושג ששלושה ימים אחר כך יירצחו בנם נדב גולדשטיין ז"ל, נכדתם ים גולדשטיין ז"ל, ושכלתם ושלושת נכדיהם חן, אגם, גל וטל, יילקחו לרצועת עזה, ישהו בשבי חמאס וישוחררו בעסקת החטופים.
"זה הבית שלי. גם הפרטי, וגם הקהילה. פה אני רוצה להיות. הבית הזה פה ששרוף לגמרי, הוא הבית שלי", אמרה בפתח השיחה.
היא סיפרה בהמשך על בוקר ה-7 באוקטובר: "היינו בטיול בבולגריה, טיול של הוותיקים בקיבוץ, 33 ותיקים. קמנו בבוקר עם הצרחות של החמ"ל שקורה פה משהו. בשש וחצי התעוררתי ולא הבנתי מה קורה פה. מחבלים, צבע אדום, מחבלים, צבע אדום. התחלתי מיד ליצור קשר עם המשפחה - יש לי כאן שני ילדים. בשלב הראשון ענה לי הבן שלי שלומי. הוא שלח סרטון שהוא כבר לא בכפר עזה, ושהבנות הצליחו לצלם את הרחפנים. הם ברחו מהקיבוץ, הצליחו לירות על האוטו, אבל הוא תיזז בין השבילים, הם פנו ימינה ונסעו לנתיבות".
עם נדב בנה השני שנותר בקיבוץ ומשפחתו תקשרה בהודעות וואצאפ: "ים אמרה שיש יריות ויש להם רק טלפון אחד ושהם לא ידועים מה קורה. היא ביקשה עזרה שוב ושוב, באחת עשרה וחצי היה הוואצאפ האחרון שהיא שלחה והיא אמרה: 'סבתא, תבקשי שיעזרו לנו' ואז נדם הטלפון. זאת היתה השעה שהיא ונדב נרצחו, ושחן והילדים היו כבר מעבר לגדר בצד השני".
לדבריה, "זאת היתה תקופה נוראית, כי לקח עשרה ימים עד שקיבלנו מידע שהם חטופים. עד אז הם היו בחזקת נעדרים. על נדב וים שנרצחו ידענו, והיינו מאוד מבולבלים. אחרי עשרה ימים הבנו שחן והילדים חטופים".
ההלוויה הכפולה נערכה בקיבוץ שפיים, ללא חן וילדיה החטופים: "חן חזרה רק אחרי 51 יום. נדב היה ירוי מטווח קצר בליבו, ותוך כדי שהיא ארגנה את הבנים לצאת מהבית, ים היתה ירוייה בפניה, וככה הם נפרדו", אמרה בצער.
"התקווה מתה אחרונה"
ועדין, למרות השכול והכאב, ורדה לא חושבת לעזוב את כפר עזה: "אני אדם אופטימי ויש לי תקווה. זה קיבוץ מקסים, היו פה 950 נפשות, ומהרגע הראשון אמרנו שנחזור הביתה. לא כולם יחזרו, אנחנו מעריכים ש-70% מהקהילה תחזור, והיתר, אלה שחוו את החוויות הקשות, של המראות הקשים כשהם ספונים בתוך הממ"דים עם תינוקות ועם אנשים שנרצחו בתוך הבית, זה לא מראה פשוט שאפשר לחזור אליו. גם חן לא בדיוק אומרת אם היא תחזור לכפר עזה או לא. בינתיים אנחנו ברוחמה, בבית הזמני שלנו, לקהילה שמשקמת את חייה ובונה חיים חדשים. אנחנו שבט פה לשמחתי הרבה".
החג האחרון היה סמלי עבור המשפחה. ורדה סיפרה: "בערב ראש השנה במלון ערכנו שולחן לבנות שלנו, לנכדים שלנו, שולחן כמו שהיה פעם בדיוק לפני שנה. נדב נכנס הביתה בלי קביים, הוא נפצע בתאונת אופניים, הוא היה עם ניתוח בגב ובצלעות, והוא עשה וי ואמר - 'התקווה מתה אחרונה', וזה היה הצילום האחרון ביחד של כולנו. וזהו, הפאזל הזה, שתי חתיכות חסרות, אבל הם אתנו בלב".
עריכה: אחיעד לוק
