"לא חששתי מכלום, לא חששתי על החיים שלי"
רמי דוידיאן, שחילץ מאות מבלים בשבת השחורה, על הרגעים המתוחים • מלאת בן חיים, צעירה שהציל: "לא הייתי פה היום אם הוא לא היה הכי גיבור ומלאך"
רמי דוידיאן, נשוי ואב לארבעה ילדים המתגורר במושב פטיש, הצליח להציל את חייהם של מאות מבלים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים בבוקר השבת השחורה ולהעבירם למקום בטוח תחת אש ותופת המחבלים.
"בשמונה וחצי אני מבין שאני צריך להתעלות על עצמי. שמעתי תחנונים של הילדים ב-7:30 והבנתי שרמי צריך לעשות דברים שאנשים אחרים לא עושים. זה תפס אותי בבית במושב פטיש. הם הגיעו לכניסה ועשו פרסה. שם ראיתי שני זוגות אופניים זרוקים, אצבעות כרותות, וחשבתי שזאת תאונת דרכים, ומשם התחיל המסע שלי", אמר.
והמסע היה קשה ביותר. דוידיאן סיפר: "אני מקבל הודעה מחבר להציל את הבן של חבר שלו, ומשם מתחילים כל החילוצים. ואני רואה ילדים רצים לכל עבר, מתחננים על החיים שלהם. אני מקבל כבר ברבע לשמונה מעל ארבעת אלפים הודעות קשות מאוד, ואני צריך לקחת את ההודעות הכי קשות שלי. אני לא יודע מה עושים קודם, אני צריך לגעת באלפי הודעות ולהחזיר להורים את התקווה לילדים שלהם".
מלאת בן חיים, מניצולות הנובה שהוא חילץ, הצטרפה לשיחה. על מלאת סיפר רמי: "מלאת, אחד החילוצים הקשים שלי. כשמלאת שלחה לי את ההודעה, הבנתי שהיא בצרה צרורה, ואני צריך להציל אותה. למרות שלא היה לי אינטרנט, עשיתי הכול לצמצם פערים עם הצוותים ולא הצלחתי להציל אותה. נאלצתי להיכנס פנימה ולא חשבתי לרגע".
בן חיים סיפרה: "אנחנו עברנו שעתיים של ריצה, והיינו עוד שש שעות מתחת לשיח. פשוט לא היה אפשר היה להגיע אלינו. רמי הוא הבן אדם הראשון שאמר לנו: אל תדאגו אני בדרך. לא הייתה קליטה, אבל הוא לא ויתר. תוך כדי שהסברנו לו איך להגיע, בטלפון שלי נגמרה הבטריה, אבל הוא אמר שהוא ימשיך לצפור באוטו שלו עד שהוא יגיע".
רמי השלים את התמונה: "לא חששתי מכלום, לא חששתי על החיים שלי. הבקשות היו כל כך קשות וכל כך נגעו לי ללב. בסופו של תהליך הצלחנו להציל 750 ילדים".
על כך אמרה לו הצעירה שהציל: "לא הייתי פה אם הוא לא היה. הוא האדם הכי גיבור ומלאך אמיתי. אנחנו מנסות לעצור את הנשימה והוא ממש צופר, זה פשוט לא ייאמן. אני מטיילת בכל העולם, אני אחראית על מערך הסברה, וזאת משימת חיי. אני פועלת להעלות מודעות".
"אנחנו לא צריכים לבוא בטענות אחד אל השני"
ומה המסר של דוידיאן? האחדות: "אני שנה סוחב עליי משא מאוד כבד, זה לא משהו שאני יכול למחוק. המראות האלה שהיו ב-7 באוקטובר היו מראות קשים ביותר. הייתי מצפה מהמדינה שלי ומכל 120 חברי הכנסת שלנו, שפעם אחת יבואו לאזור המסיבה, יעשו ישיבת ממשלה ויסתכלו על התמונות שאני ראיתי בחיים שלי. מאיפה זה בא לי? מרגע שהם יעשו ישיבה אחת ויסתכלו על הנערים שאיבדנו באותו יום, הם יצטרכו לשדר את האחדות מלמעלה. הציבור הראה את זה בגדול, אנחנו לא צריכים לבוא בטענות אחד אל השני. אנחנו את שלנו עשינו. הביחד של העם שלי, זה השתנה לזמן קצר והתאדה כמו אוויר שנעלם. מאכזב אותי שהעם שלי לא ביחד היום".
עריכה: אחיעד לוק
