"כדור העיף לי את היד, חשבתי שלא אתופף יותר"
יניב אוחנה, המתופף של פאר טסי, שיתף בסיפור שלו מ־7 באוקטובר בקרב מול מחבלים בכפר עזה: "היה לי אקדח, אמרתי 'אני אילחם עד הכדור האחרון'"
יניב אוחנה, המתופף של פאר טסי, שחזר ביחד עם רון ויואב את הרגעים הקשים מ־7 באוקטובר שכללו לחימה וגבורה רבה שלו מול המחבלים הרבים שהגיעו לכפר עזה.
"שבוע הייתי מורדם ומונשם", גילה תחילה והוסיף: "אני זוכר שהרופא אמר לאשתי 'את יכולה לדבר איתו, הוא שומע, הוא לא יגיב'. אני במשך כל הזמן הזה כבר הייתי בטוח שרצחו אותם".
במהלך השיחה חזר לתחילת האירוע הקשה: "בשעה 8:00, שבעה מחברי כיתת הכוננות נרצחו והשאר, כל אחד הלך לנסות לעזור לאנשים בקיבוץ. מתישהו הבנתי שאני לבד. היה לי קרב גם כן בנשקייה שם, ששם גם חיסלתי כמה מחבלים. בפוקס ראיתי צלף על הגג ובאיזשהו שלב נכנסתי תחת מבנה כי הבנתי שיש צלפים על הגגות וכך אני כל הזמן אמרתי 'מתי הצבא יגיע ואני אחבור אליו?'".
לאחר מכן שיתף כי "אשתי התקשרה אליי ב־10:15 ואמרה לי 'המחבלים בבית'. הודעתי בכיתת כוננות, 'אם מישהו קרוב לבית שלי שייכנס מהר לשם לפני שהם יעשו משהו' ותוך כדי אני יודע שאני יוצא ממקום שכביכול הייתי מוגן מתחת לאיזה מבנה. הייתי לי שרשרת עם דברים של הקבלה ופשוט אמרתי לאלוהים 'תשמור עליי'. ידעתי שאני הולך לחטוף. יצאתי מתחת למבנה הזה וטסתי לאוטו ונסעתי לכיוון הבית שלי. על הכביש ראיתי סימנים של נגמ"ש שעבר שם וחשבתי שהצבא הגיע ודהרתי לכיוון הבית וראיתי מלא אנשים בין הבית שלי ל'דור צעיר'. התרכזו שם אני חושב 70-60 מחבלים. אחרי 10 מטרים הבנתי שכל מה שאני רואה אלה מחבלים".
"אמרתי 'זהו, הלכו התופים'"
המשיך בסיפור הקשה: "בראש עבר לי שאלה אזרחים שיצאו החוצה כי הצבא הגיע. הם הסתכלו עליי, עצרתי את האוטו והוצאתי את ה־M16 מהחלון ופתחתי עליהם באש. הראשון שפגעתי בו, פגעתי לו כנראה ברימון והתפזרו איתו עוד כמה מחבלים ופשוט אני על הכוונת ורק מתחיל לירות ולירות והם ירו עליי על האוטו. כל האוטו קיבל רסיסים עד שהגיע כדור אחד ופשוט העיף לי את היד. באותו רגע חשבתי 'אני לא אתופף יותר'. אמרתי 'זהו, הלכו התופים'. תוך כדי הכנסתי לרוורס. הכנסתי את היד כמובן לתוך האוטו כי אני לא הרגשתי אותה, היא הייתה תלויה רק על העור. נתתי רוורס משם של 100 מטר אני חושב. בראש אמרתי 'אני אעלה לאלונית למעלה לתחנת דלק שיפנו אותי משם'. אין לי מושג מה סובב לי את ההגה להישאר בתוך הקיבוץ ולפנות לקניונית ליד הקרטונייה ושם אני עצרתי ויוצא מהאוטו ופשוט התעלפתי, נפלתי על הרצפה, לא הצלחתי ללכת, מסוחרר מאוד, אז אני הודעתי הודעה בכיתת כוננות שאני פצוע, מאבד הרבה דם, שיבואו לעזור לי".
"הסתכלתי על הרמפה של הקניונית וראיתי שם צינור מים מגולגל ואמרתי 'אני חייב לעלות לשם ולשתות מים'. כשניסיתי לקום הרגשתי רעש מוזר מאזור הריאות שלי. לא ידעתי אם זה חור בריאה, בדיעבד כן, הקליע נכנס לי לתוך הריאות או שזה העורק הראשי שזה מדמם. גייסתי כוחות וכן הצלחתי לעלות לרמפה, פתחתי את צינור המים, שתיתי, הרטבתי את עצמי, הרטבתי את הפצע", סיפר.
"אחים שלי התקשרו אליי ודיברו איתי ואמרתי להם שנפצעתי. מד"א התקשרו אליי ואמרו לי לעשות חוסם עורקים. אמרתי להם 'אני לא יכול, אני לא יודע בכלל איפה היד'. מסביבי גיהנום ואני כבר בטוח שאשתי והילדים נרצחו ובאמת לא אכפת לי לסיים את זה. היה לי אקדח, אמרתי 'אני אילחם עד הכדור האחרון. עם האקדח אני עוד יכול לירות ביד אחת' וככה אני המתנתי שלוש שעות עד שהגיע מלאך עדן פאוקר", אמר.
