"אומרים לנו שמקווים שבאזורים שנלחמים אין חטופים"
שירה אלבג, אימה של לירי אלבג המצויה בשבי, על החשש מהתמרון ברצועה • טענה: "לא יודעת איזו ילדה אקבל, אבל אני יודעת שאני צריכה לקבל אותה בחיים"
התצפיתנית לירי אלבג נחטפה בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר מבסיסה במוצב נחל עוז. מאז, במשך שנה שלמה, היא מצויה בשבי חמאס מבלי שבני משפחתה וחבריה ידעו מה מצבה. שירה אלבג, אימה של לירי, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפרה על תחושותיה במלאות השנה לטבח הנורא.
"אנחנו קמים לעוד מלחמה ומאבק, עכשיו זה מאבק על הקשב בנושא החטופים", אמרה. "אין קשב בכלל. יש מלחמה בכל כך הרבה חזיתות, הקשב של כל מקבלי ההחלטות מתפרש, ואנחנו מרגישים שנושא החטופים ירד לתחתית הרשימה. הם כל הזמן מסבירים לנו למה עכשיו זה לא הזמן המתאים, וכל פעם יש משהו אחר. למה לא מתעסקים בעניין החטופים? מקווה שיתחיל שוב שיח. נאמר לנו בחודשים האחרונים שסינוואר מנותק קשר. זה נראה לי הכי נוח לכולם פה שסינוואר היה מנותק קשר. היום קמתי ליום חדש, אתמול זה היה יום של בכי ודמעות כל היום. יש שם אנשים חיים בשבי, הבת שלי שנה שם יושבת במנהרות. מישהו צריך לזכור, ואנחנו מדינה שמקדשת חיים, זה כבר לא פדיון שבויים, זה פיקוח נפש. אני יודעת איזו ילדה שלחתי לצבא, אני לא יודעת איזו ילדה אקבל, אבל אני יודעת שאני צריכה לקבל אותה חזרה בחיים".
"כל המשפחות על אדים"
עוד הוסיפה: "היום קמתי עוד פעם למאבק, למלחמה, אחרי כל האנרגיות שהתרוקנתי מהן אתמול. זה באמת מאבק. כל המשפחות על אדים, אנחנו מטעינים את עצמנו כל יום מחדש, אבל אנחנו שחוקים ועייפים וכואבים. הבשורות שאנחנו מקבלים. גם הבשורה שקיבלנו על עידן שתיוי, זה מטלטל כל פעם מחדש. הפחד על מי תהיה המשפחה הבאה שתקבל את הבשורה. אנחנו צריכים לקבל בשורות על זה שהם חוזרים אלינו, עם ישראל צריך לקבל את הבשורה הזו, לצאת לרחובות עם דגלים של שמחה. מה אתם חושבים, שיש לי כוח להיות כל הזמן ברחובות? אני רוצה ללכת לעבודה, לגדל את הילדים, את המשפחה שלי, אבל גורמים לזה שאנחנו צריכים להיות ברחובות. אני לא שמחה לצאת החוצה כל הפגנה, אבל הם לא עושים".
"כבר כמעט חצי שנה אנחנו לא יודעים כלום ושום דבר", זעקה אלבג. "אלה פערים מטורפים בין מה שקורה והחיסולים בצפון ובאיראן ובכל מיני מקומות, ופה כל כך קרוב במרחק נגיעה לא יודעים שום דבר. העבודה של צה"ל נורא מלחיצה אותנו, כי הם לא יודעים איפה חלקם. אנחנו יודעים מה קרה לשישה האחרונים שנרצחו כשצה"ל התקרב. אומרים לנו שמאוד נזהרים ושהם מקווים מאוד שבאזורים שבהם הם נלחמים אין חטופים, אבל אין ודאות מוחלטת".
עריכה: מיכל קדוש
