שנה ללא שינה
מיכל הדס רובין ('אמא ערה') דרשה אופק מדיני עבור הלוחמים • עו"ד יפעת זינר ('אמהות הלוחמים'): "הילדים והוריהם לא אמורים להתעסק ביום שאחרי"
מפרוץ המלחמה בבוקר השבת השחורה, מאחורי כל אחד מהחיילים הרבים שהתייצבו למילואים, בחזית ובעורף, ניצבו אימהות שמאותו רגע ואילך, לילותיהן הפכו טרופים ומלאים בדאגה. מיכל הדס רובין מארגון 'אמא ערה' שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוס וסיפרה על פועלו מבוקר השבת השחורה.
"זו תנועה של אימהות והורים ללוחמים, שדורשים שקבלת ההחלטות שמשפיעה על החיים של הילדים שלנו תיעשה באופן איכותי, ראוי, תקין, ללא שיקולים זרים, ושתיעשה כי כרגע אנחנו במצב בו הדברים לא נעשים", הבהירה. "ברמה האישית, מצד אחד יש לי ילדים שמשרתים בצבא אחרי שחונכו מכך בבית שהיה ברור מאליו שכל אחד עושה מה שהוא יכול, ואני גאה בהם שבחרו בשירות משמעותי. יש לי חיילת אחת בסדיר שאצלה אין דילמות, ולוחם במילואים שאין לו דילמות לגבי זה שהוא נמצא שם ומתייצב אלא לגבי האופן בו זה מתנהל. חיילים נלחמים קודם כל בשביל החברים שלהם, וברורה להם הסיבה שהם שם. כשהוא בבית, הוא תוהה לגבי האופן בו הדברים מתנהלים. הוא רואה את החזרה לאותם מקומות שהיינו בהם וחווה את זה על בשרו".
בהמשך הוסיפה: "זה נותן יחד מאוד משמעותי, כשכל אחת מאיתנו חוזרת לתקופת הווי האחד בוואטסאפ, יש קבוצה שמבינה. אני לא חושבת שיש מי שיכול להבין את החיים בצל הווי האחד הזה. קיבלתי הודעה השבוע 'אמא מתנתקים'. אנחנו רוצות לדעת מה הסוף, אנחנו שומעות את זה גם מאנשים מעורים יותר מאיתנו שאין הגדרת סוף, אין אסטרטגיה מדינית, הדברים קורים בצורה טקטית, צה"ל מגיע להישגים מטורפים אך צריך למנף אותם לאיזו עשייה מנידית, אנחנו צריכות יעד, מתי בני המילואימניק חוזר לתכנן את העתיד שלו".
"לא הילדים שלנו ולא הוריהם אמורים להתעסק ביום שאחרי"
לדברים הגיבה עו"ד יפעת זינר מתנועת 'אמהות הלוחמים', והסבירה את עמדתן, השונה מעט מאלה בארגון 'אמא ערה'. "אני כמעט חותמת על כל מה שמיכל אומרת", אמרה תחילה. "אנחנו יכולים לומר כמעט את אותם דברים, אבל רק כמעט. הארגון הוקם כבר בצוק איתן והתעורר שוב במלחמה הזאת. המטרה שלו אולי אפילו כמו שמיכל אמרה היא לדאוג לחיי הלוחמים, שהפקודות שיימסרו לשטח הן ברות ביצוע ורואות קודם את הלוחמים לפני כל שיקול אחר, לרבות שיקולים של חוק בינ"ל, הוראות פתיחה באש, הפגזה מהאוויר, כל דבר שיכול לראות קודם את חיי הלוחמים, נראה לנו שכך צריך לעשות. לא הילדים שלנו, וגם לא ההורים שלהם, אמורים להתעסק ביום שאחרי ובמה יקרה. אני רוצה החלטה מדינית, ואני שואלת אתכם אם אימהות ב־1973 אמרו שהן לא שולחות את הילדים לתעלה כי הן לא יודעות מה האופק המדיני? האם אמא בכל מלחמה אחרת, כולל 1967, הייתה אומרת שהיא לא שולחת את הילד לירושלים כי היא לא יודעת מה יעשו עם הכותל הזה?".
"ככל שאנחנו שולחים את ילדינו למלחמה שהמטרה שלה היא להשיב את החטופים, להוריד את הסיכון הביטחוני שנובע מכל הטרוריסטים בגבול ולהחזיר את התושבים לבתיהם אלה מטרות מקודשות", טענה. "ודאי שזה לא משנה כמה זמן זה ייקח. ארגון אימהות ללוחמים שם למטרה לא קשור לאג'נדה ולאסטרטגיות. המטרה שלנו היא שהילדים שלנו יוכלו להילחם בצורה שמיטיבה את המאמצים שלהם".
עריכה: מיכל קדוש
