המשורר והסופר רוני סומק שוחח עם איריס קול ב-103fm לרגל פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הספרות והשירה שהוענק לו.
בתחילת השיחה שיתף: "אני מנסה לצאת מהדימוי של משורר שיושב בעליית הגג וכותב מתוך סבל ומכרסם את העפרונות שלו, אני מופיע הרבה בבתי ספר, תיכונים, ובהשקות. התחושה הזו שאתה פתאום יוצא מחדר הכתיבה החשוך לאור גדול של פרוז'קטורים, בשבילי זה תענוג".
עוד הרחיב: "אבל התענוג הזה לא קורה בשעה שהשיר נכתב, כשהשיר נכתב זה משהו שהוא ביני לבין הנייר, אני בכלל לא חושב שיש עוד אנשים שיקראו אותו מלבדי".
יש לך שירים שלא נכתבו באבחה אחת? שירים שנכתבו במאבקים ובמחיקות?
"יש שיר שלקח לי 30 שנה לכתוב. אני בגיל 9 גיגמתי והתחלתי לכתוב שירים, והדבר הכי מתבקש זה לכתוב שיר על הגמגום וכל פעם התחלתי ומחקתי, ופתאום יום אחד הרגשתי שאני רוצה לכתוב את השיר לאחר כל הטיוטות והמחיקות. קראתי לשיר 'נקמת הילד המגמגם'", השיב.