כיצד תחום התיירות יכול לקרב בין לבבות ולהגיע אפילו למצב בו חיים בשלום? פרופ' רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו שוחחו עם פרופ' אלון גלבמן, ראש התוכנית לתואר שני בינלאומי לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, שהתייחס לדברים באריכות.
בתחילה טען כי עצם העיסוק בנושא השלום זו התחלה של תהליך. "שלום מהווה כוח שנותן חיים ומשמעות. הסכם שלום בפני עצמו הוא לא מספיק – צריך גם לחזק אותו ולחמם אותו ולחזק את האמון בין הצדדים. זה למעשה הכוח המרכזי. האם יש לתיירות יש פוטנציאל לעודד יחסי שלום? התשובה היא שהתהליך הוא לא מלמעלה למטה, אלא מבני אדם לבני אדם. מפגשים בלתי אמצעיים. המפגשים הללו הם בעצם הכרת האחר, הכרת השונה, חשיפה לתרבות האחרת, למנהגים אחרים. מגלים שיש מכנים משותפים, וכמה אנחנו דומים והדברים הם אותו הדבר וזה יוצר שינוי בדעות הקדומות".
בהמשך התייחס לפארקים המוקדשים לשלום, שמצליחים לחצות גבולות ברחבי העולם. "בעצם מכריזים על הקמה משותפת של פארק לשלום, ומסירים את הגבול הפיזי בשטח הפארק. כלומר, תיירים יכולים להיכנס מכל אחת מהמדינות וטייל בפארק באופן חופשי. למעשה הרעיון הוא אקו סיסטם ושימור הטבע, אבל לתיירות יש מרכיב מרכזי – היא מביאה את האנשים, ולקחת חלק בניהול השותף של המקום ובהכנסות הכספיות ומדגימה את הפיתוח של רצון טוב, שכנות, ועולם חדש".
איפה יש מקומות כאלה? לדבריו, הפארק הראשון שהוקם בעולם נמצא בין ארצות הברית לקנדה, בהרי ההוקי. "הוא דווקא נועד בכדי לחזק ולהוות מודל ודוגמה ליחסי שכנות טובה".