"רוצים להפריח את הגליל, זו ציונות מודל 2025"
אורה חתן, תושבת מושב שתולה, סיפרה על תקוותיה לאזור הצפון ביום שאחרי המלחמה בלבנון: "רוצים ביטחון מבחינה צבאית וגם תעסוקתית"
נמצאים לקראת הסכם מדיני בלבנון? אורה חתן, תושבת מושב שתולה בצפון, סיפרה על הלחימה מנקודת ראותה בשתולה ועל המתח באוויר שמורגש כמעט בכל עת.
"אני בשתולה, במרפסת. באתי לדבר אתכם בשקט מול הרי הלבנון. כזה נוף יפה ומזג אוויר נפלא. בשבת כזאת הגליל היה אמור להיות מוצף במבקרים. הכול עזוב, הכול נטוש, גליל רפאים נהיה לנו, לצערנו. אני רואה את עיתא א-שעב מולי. הבתים עומדים על תילם, לדעתי אין שם אנשים, אבל השמש בוהקת וזורחת גם שם. נוף יפהפה, אפילו רואים גם את הים מפה", סיפרה.
ועדין, אורה מתעקשת לחיות חיים מלאים, ולפנק את החיילים ששומרים על ביתה: "אני פה עם הלו"ז שלי. הוא קצת השתנה כי אני מבשלת מדי יום למאות ואלפי חיילים. כולם כמו הילדים שלי, אני מפנקת את כולם עם עופות ממולאים ומרק קובה וחמין לשבת ודגים מרוקאים טובים, מה לא? כל טוב".
אז מה עושה משפחה בלב עימות צבאי? חתן הסבירה: "כשיש מטח, אנחנו נשמרים, אין לי אפילו ממ"ד, אז אני מנסה למצוא מחסה הכי מוגן שיש, וממשיכים הלאה. יש לי איזה מקלט ישן לא תקני, ומשרד הביטחון לא מסכים לממן לי ממ"ד. אז הקדוש ברוך הוא הוא הממ"ד שלי. הבן שלי רוכב על סוס פוני פה בהרים, הבן השני שלי סטודנט, והוא חוזר לפה בסופי שבוע. אנחנו עושים שבתות ביחד".
לעזוב? "כל הארץ הפכה להיות חזית אחת"
היא לא מתכוונת לעזוב את המושב סמוך הגדר שלה. היא הסבירה מדוע: "אתמול נהרג בחור בנהריה, נהרגים גם אנשים במרכז הארץ. כל הארץ הפכה להיות חזית אחת, והטילים שלהם ארוכי טווח. אני לא מפחדת, האחדות שלנו חזקה, ואנחנו כאן בגליל - זו ציונות, ציונות מודל 2025, וככה צריך להיות. זה מבריח ממני את החששות ואת הפחדים, אני עסוקה, והפחד אין לו מקום. מדי פעם בום פה ובום שם מזכירים לנו איפה אנחנו, אבל זאת הארץ שלנו והמדינה שלנו, קיבלנו אותה בזכות ולא בחסד. אסור לנו להיות חלשים ולא להתרפס. אף אחד לא יכתיב לנו, אנחנו צריכים לעמוד על שלנו".
"יוניפי"ל הוא משענת קנה רצוץ"
עם זאת היא הביעה ספק גדול אם התיירים ישובו בהמוניהם לאזור, גם בתום המלחמה: "הפעם – לא נראה לי. במבצעים הקודמים היו חוזרים אחרי שבועיים שלושה, עכשיו נראה לי משהו אחר, זה לא זה. תחושה. אני לא יודעת מה יהיה, אלא אם כן תהיה פה עוד נוכחות צבאית. קודם כל שהתושבים יחזרו, אחרי זה נדבר על תיירות".
וכדי שהשגרה תחזור, שני דברים חשובים בעיניה שיחזרו: הביטחון והפרנסה: "קודם כל ביטחון מבחינה צבאית, ואחר כך ביטחון תעסוקתי – שתהיה פרנסה. הממשלה לא נתנה את דעתה על כך לפני המלחמה, ואני מקווה שהדברים ישתנו. להשקיע בתשתיות, להשקיע בחינוך, ליצור משיכה לרופאים ולמורים, למפעלי הייטק, להפריח את הגליל. ביטחון ותעסוקה הם אלה שני הדברים הכי חשובים שבן אדם צריך".
על ההסדר המתהווה הגיבה בספקנות: "היינו בסרטים האלה של יונפי"ל. הם ראו איך חטפו את החיילים בר דוב, והם ראו את שמקימים את המנהרות לידם, והם אל עשו כלום. יוניפי"ל? משענת הקנה הרצוץ? צבא לבנון? שני הגופים האלה, אין מה לסמוך עליהם. זה הסדר בכלל לא מספק".
היא סבורה כי חיזבאללה בכל מקרה לא יניח את נשקו: "פגענו בכבודם של חיזבאללה, ושל איראן, ואני חוששת שהם מחכים לשעת כושר, ואז הם ינקמו, כי זה המזרח התיכון ואלה הכללים".
עריכה: אחיעד לוק
