לאחר עשרים וחמש שנים בתל אי=ביב, פסטיבל הפסנתר עובר לאילת. רז שכניק שוחח עם נורית גלרון האהובה, שתיקח חלק בפסטיבל. היא תופיע שם ב-3 בינואר.
"נשיר משיריי, יש כאלה לא מעט", סיפרה גלרון.
שכניק שאל אותה אם המופע הותאם במיוחד לימים הקשים האלה. גלרון הפתיעה וענתה שלא: "מרבית השירים שלי מאוד אקטואלים, פתאום מתחברים ליום יום שלנו. כשבנינו את ההפקה, זה היה עוד לפני המלחמה, זה היה פשוט הרפרטואר שלי. יש משהו בלהקשיב לשיר, ולא רק לעבור עליו כזיכרון נוסטלגי, ההקשבה פתאום מעבירה בך הרגשה של וואו, זה מה שאני גם מרגישה היום".
על ההופעות שלה בזמן הזה אמרה: "זאת תחושה של רצון להזדהות וחיבוק, זה גם צורך שלי כאמן. אני לא יכולה לתאר את זה, זה יכול לקרות בהופעה גדולה שלי בתל אביב או בהופעת התנדבות למפונים. קודם כל אני מברכת את זה שאני יכולה לתת עזרה או ריגוש".