"מדמיינת כבר את הימים שאחרי, את השיקום"
מירב לשם גונן, אימה של רומי המצויה בשבי חמאס: "משתדלת לא להתייחס לכל הודעה - יש הודעות שהן בלונים, רק כדי לבחון מה יגידו עליהן"
רומי גונן, בת 24 מכפר ורדים, נחטפה משטח מסיבת הטבע נובה בקיבוץ רעים בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר, ומאז, במשך יותר משנה, היא מצויה בשבי חמאס. מירב לשם גונן, אימה של רומי, שוחחה עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפרה על תחושותיה בעקבות האופטימיות הזהירה במהלך המגעים לעסקה.
"אני עסוקה בעשייה. אני מאמינה שעשייה משכיחה את כל היתר. אני בטח לא מעסיקה אותי ב'מה אם' וב'מה קורה'", אמרה והוסיפה: "אני משתדלת לא להתייחס לכל הודעה שיש. אני מבינה שחלק מההודעות הם בלונים רק כדי לבחון מה יגיבו אליהם. כשזוכרים שאף אחד מאתנו לא באמת יודע את הפרטים, אני מרגישה שעכשיו אנחנו כמשפחה מבינים שהמציאות הרבה יותר מורכבת, ושכל דבר שברירי בנושא הזה".
היא שיתפה את המאזינים בגעגוע לביתה, וברצון להיפגש איתה לאחר שהות ארוכה כל כך בשבי: "אני בכל יום, מדמיינת את הדקה והטלפון, את הימים שאחרי. את השיקום. יש הרבה דברים שיקרו אחריי".
"כמשפחות חטופים, לכל משפחה יש תפיסה אחרת"
לשם גונן הזכירה לנו כי לא כל הורי החטופים מחזיקים באותם הדעות, ובעיניה זה בסדר גמור: "מה הייתם עושים אם היה לכם ילד בעזה? שמתם אותי ואת צביקה מור ועינב צנגאוקר באותה זירה. כמשפחות חטופים, לכל משפחה יש תפיסה אחרת לגמרי למה נכון לעשות, וכל אחד מאתנו עושה את שלו".
לדבריה, "מחר בבוקר כולנו רוצים לקום בבוקר למדינה הזאת. 'לשרוף את המדינה' זה ביטוי שהייתי נזהרת בו. יכול להיות זעם או כעס של חלק מהאנשים, וזה מוצדק. כל משפחות החטופים, ויש 100 חטופים שמייצגים את כלל מדינת ישראל, תראה הרבה התנהגויות שונות. אני למשל לא טיפוס של הפגנות, אני אוהבת יותר לדבר עם אנשים בעיניים, מבחינתי זאת העבודה שאני טובה בה".
ואכן, לשם גונן מרבה בשיחות בגובה העיניים עם אנשים שונים במקומות שונים. היא סיפרה: "אני מגיעה כבר שבעה חודשים לישובים שונים בכל הארץ, גם בית אל, גם כרמי צור, גם גבעת חיים מאוחד. אנשים מבינים שלא הכול שחור לבן, וזה נכון. הבת שלי צריכה לחזור כמה שיותר מהר ולא רק הבת שלי - כל החטופים".
"דברים שיורדים מתחת לרדאר נקברים תרתי משמע"
"אנחנו יודעים שדברים משחקים לידי האויב לפעמים, אבל גם אם משתיקים משהו ולא מעלים אותו למודעות, אפשר לקבור אותו", אמרה האם והדגישה כי יש דרכים שונות להיאבק לשחרור החטופות והחטופים: "אף אחד מאתנו לא יודע מה נכון לעשות. יש דברים שהשתיקה יפה להם. כנראה שעל פרטי הפרטים לא נכון לדבר. מצד שני אם דברים מושתקים ויורדים מתחת לרדאר הם נעלמים, נקברים תרתי משמע. לנשום עמוק, ושכל משפחה תעשה מה שהיא מאמינה שיחזיר להם את האהוב שלהם".
עם סיום השיחה הצהירה: "הדרישה הכוללת של כל המשפחות ממדינת ישראל, שלא משנה איזה סוג של החלטה הם מחליטים לעשות, חייב להיות הסכם שכולל את כולם וגם תחום בזמן. שנדע מתי יגיע החטוף האחרון. זו החובה של המדינה כלפינו, כלפי כולנו".
עריכה: אחיעד לוק
