"100 חטופות וחטופים ממתינים. מישהו שומע?"
ענת דוידוב בטור אישי: "בכל שנייה המצוקה שלהם גוברת: החורף, המחלות, מתי יראו סוף סוף אור יום? הלוואי. אין להם זמן. אפילו לא שנייה"
ישראל במלחמה, 433 ימים. 100 חטופות וחטופים ממתינים. מישהו שומע? כל שנייה המצוקה שלהם גוברת, החורף, הטחב במינהרות, המחלות. מתי יראו סוף סוף אור יום? הלוואי. אין להם זמן. אפילו לא שנייה.
בסוף השבוע ראש הממשלה מתראיין לעיתון האמריקני 'וול סטריט ג'ורנל', שם הוא שוב מדבר על פעימה אחת בלבד, חלקית. גם חמאס מציב תנאים, ובמקום שהשתיקה יפה לו ומתחילים לדבר מחדש, המשפחות צריכות להתחיל לדאוג. בינתיים, גם חוק הגיוס/ההשתמטות, במתכונת הכאילו חדשה שלו, מסתמן כעוד מאותו דבר: עוד מניפולציות, רחוק ממה שצה"ל צריך.
למשל, צה"ל צריך יותר מ־11,000 מגויסים? בפועל מספרם לא יעלה על יותר מ־9500. גיל הפטור יהיה 26 - גיל מבוגר יחסית לאברך שהוא מן הסתם כבר אבא לילדים, וזקוק לכסף. משפחה גדולה תודה לאל. המדינה תתן, אל דאגה.
ולבסוף, הרי גם לא יוטלו סנקציות אישיות על משתמטים. זאת הנקודה הכי קריטית, הפגיעה בכיס: כי "אם אין קמח אין תורה" נאמר - כי מי שצריך לחזֵּר אחר פרנסתו, אינו יכול לעסוק בתורה, שלא לדבר על ללכת לצבא. לא סתם אינו יכול, אלא שאין לו פנאי לצאת לעבוד ולפרנס, ולשרת במילואים, ולשלם מיסים, ולמלא את חובותיו כלפי המדינה, שהרי לא רק למדינה יש חובות כלפי האזרחים שלה - לא, לא באמת.
443 ימים ישראל במלחמה. משהו השתנה? מישהו השתנה? לא, לא באמת, ובהצלחה לכולנו.
